המהדורה המרכזית -רונן לוי

  על רעב, עבדות מרצון, שאיפה לחירות, ונדידה בלתי נמנעת:

חכמי ישראל לדורותיהם עסקו בתהליך המעבר למצרים (המכונה "ירידה") ולאחר מכן הנדידה חזרה לישראל, תהליך רווי קשיים ומהפכים. התהליך היה בעיקרו חברתי כלכלי (ולא דתי). הקושי הכלכלי הגשימי הוא שגרם לאנשי ישראל לחפש סיר בשר במצרים, ולהפוך "מרצון" לעבדים ("וַיֹּאמְרוּ 'הֶחֱיִתָנוּ, נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה"). במצרים אמנם הפכו ממקבץ אנשים לעם, אך עם עבדים בארץ זרה, נאנקים תחת שלטון אכזר וקשה עורף. גם הרצון להשתחרר מעול העבדות לא קם אלא עת שוב הכה הרעב בבני ישראל, כאשר הגזירות גברו והלכו, והוצאת הלחם הפכה מפרכת. העיסוק במזון המשיך גם לאורך המסע במדבר, והיה בסופו של דבר הגורם להארכת הנדידה ולצורך להמתין לחילופי דור המדבר - בני ישראל בשלבי המשבר במדבר התלוננו על היעדר המזון ואף העדיפו לשוב למצרים, למזון "הבטוח".
לאורך ההיסטוריה האנושית, המזון (בעידן המודרני – הכלכלה) היה אחד המניעים העזים ביותר לפעולות שחוללו את השינויים העמוקים ביותר. אין משטר שעינה את אזרחיו – והאכיל אותם במקביל. הרעב תמיד בא יחד עם הדיכוי.
בקיץ שעבר הביעו רוב אזרחי ישראל את רצונם לתקן את המצב הכלכלי והחברתי השורר כיום בישראל. גם כיום, עם ישראל ברובו "רעב" – האזרחים גילו כי בתהליך איטי אך מתמיד, כספם וזכויותיהם האזרחיות השוויוניות נשחקו ושכר עמלם מאבד את כוח הקנייה שלו. מאות אלפי אזרחים יצאו לכיכרות והפגינו כנגד יוקר המחייה ולמעשה כנגד אטימות שלטונית אשר מנהלת כלכלה מוצלחת בין מדינות אך לא מצליחה ליצור איזון הגיוני בכלכלה הפנימית ובצרכים החברתיים והכלכליים של רוב אזרחיה.
הפערים החברתיים לא נמצאים רק בחלוקת העושר אלא גם בסדרי העדיפויות של הממשל בכל הקשור לרגולציה ולשוויון. ביטול חוזר 22 הינו דוגמא המבליטה כי הממשל מעדיף את טובתם של מספר זעום של "בכירים" על פני טובתם של מיליוני אזרחים.
השבוע הציג ראש הממשלה את ההצלחות הכלכליות של מדיניות ממשלתו במסיבת עיתונאים. ראש הממשלה הנוכחי ושריו אכן ביצעו פעולות רבות בחום חקר התחרות ובתחומים מסוימים אף בוצעו מהלכים מתקנים אשר הוזילו עלויות לצרכן הסופי אך זה לחלוטין לא מספיק ולא מספק. מצוקות של ממשלות ושרי אוצר בתקופות של משבר כלכלי מאופיינות בעודף רגולציה, תזזיתיות רגולטיבית וחוסר עקביות בחקיקה ובתקינה. בתקופה שכזו כולם "חוטפים" ומתלוננים – החל מהחברות הפיננסיות הגדולות ועד לאזרח הצורך את השירותים.
דנתי רבות מעל במה זו בתרומתה המכרעת של הממשלה למצב הנוכחי. התייעלות ממשלתי אינה אמורה להתבצע רק בתמורה להוזלת מיסי הדלק אלא כתהליך תיקון ארוך אשר אמור להוזיל את עלויות השירותים הכוללת של הממשל אשר גוזלות נתח רב מפירות עמלו של האזרח ושל העסקים הקטנים ושגורמות בסופו של דבר גם לעליית המחירים הכוללת של כלל השירותים הנדרשים במשק ושמצמצמות את כוח הקנייה של האזרח הממוצע.
אז נראה כי שוב נגזרת עלינו נדידה ארוכה עד שנשוב לכור מחצבתנו ("איש תחת גפנו ותחת תאנתו" – כל אזרח נהנה מפירות עמלו), שכן תהליך הבניה מחדש הנדרש הוא ארוך וסיזיפי, עת היסודות כבר רקובים עד העצם, ו – "דור המדבר" השולט כיום בכלכלה הישראלית חייב להשתנות. תהליך הנדידה ידרוש שינוי של ערכים, סדרי עדיפויות, שינוי של הגישה הציבורית וכד'.
אני מאחל לכולנו שנצא בקרוב מתחום הנדידה של תקופת יוסף בה נדד העם לכיוון עבדותו לתקופת הנדידה של משה ויהושע ושבה יוגשם החזון של ההגעה לארץ זבת חלב ודבש.

חג חירות שמח וכשר לכולנו.

ברכת חג שמח...

שבת שלום