אסונות טבע
איתני הטבע תמיד
היו מעל כוחו של האדם וכדור הארץ "מברך" אותנו באסונות טבע לרוב. לכל
איזור בגלובוס יש את המאפיינים המיוחדים לו ואנו שומעים ורגילים לקרוא ולחוות
אסונות אלה אשר מכונים בשמות רבים ומגוונים – "צונאמי",
"הוריקן", "טייפון" וכד'.
במשבר הפיננסי
האחרון נחשפנו לאסון טבע חדש, פרי פיתוח ישראלי ייחודי – "טייקון"
שמו. לרוב האסונות הללו יש מכנה משותף המכונה על ידי רבים – "פורס
מז'ור" = כוח עליון.
לפני כחודש
פורסמה כתבה מעניינת שצדה את עיניי בעיתון הכלכלי "דה מרקר" מאת
הכתבת, הילה רז שכותרתה: "המשבר הכלכלי כבר כונה "צונאמי"
ו"החמור בהיסטוריה" - האם ביהמ"ש יקבל את הטענה שהוא "כוח
עליון"?"
כוחה של המילה- כוח עליון?
מהי המילה? מהם
ביטויים? השאלתם עצמכם אי פעם? ההייתם ערים לתהליך המתרחש בימים אלו, שבו
מדברים אלינו – אך לא אומרים לנו מאום? תהליך בו מסבירים לנו – אך איננו
מבינים דבר? תהליך בו חושפים בפנינו "הכל" – חוץ מאשר את האמת? ומהי
האמת?
הגדרתה הבסיסית
של מילה, הינה: "יחידה בסיסית בשפה המתאפיינת בכך שיש לה משמעות
ייחודית"*. משמעות ייחודית? לכאורה פשוט והגיוני. מכך נובע בהכרח כי
כולנו נבין וניתן את אותן המשמעויות לאותן המילים, לא?
לא. ממש לא. בפרט
באקלים השיח והמנהיגות הציבורית העכשווית של מדינתנו כיום – לא.
כיום, אליבא
דאמת, אני עצמי כבר אינני יודע האם אני שומע נכון והאם אני מבין נכון את
המילים המתקיפות אותנו מכל עבר, ואף איני יודע האם אומריהן מתכוונים אליהן או
שמא למשהו אחר, ולפרקים נדמה לי כי הביטוי היחיד אשר נותר בטוח ואמין בכל עת
ועליו נוכל לסמוך, הוא: "הפוך על הפוך".
בשבוע הבא,
בכ"ו בכסלו יצוין כמידי שנה יום השפה העברית, לזכרו של אליעזר בן יהודה,
מחייה השפה העברית ואני סבור כי לו היה חי בינינו היום המנוח אליעזר בן-יהודה
(86 שנה לפטירתו), הוא היה מתפעל מתחכומי השימוש בשפה אותה החיה עבורנו לפני
כמאה שנים.
בגילויי דעת
קודמים, הפניתי לשימושים פסולים שונים בשפה (קישור),
והפעם אתמקד בביטוי אשר זכה לפופולאריות רבה לאחרונה בפיהם של
"קברניטינו" המשיטים את ספינת כלכלתנו אל עבר האבדון (בעבר הבטיחונו
כי אנו מפליגים לעבר אי-המטמון) - "כוח עליון":
בעבר, עת נאלץ
האדם להלחם באיתני הטבע על בסיס יומיומי, היה מכנה איתנים אלו :"כוח
עליון", שכן היו כוח בלתי מנוצח אשר לאדם לא הייתה כל השפעה עליו ואשר
נגזר עליו מלמעלה.
בעידן המודרני,
הפך, לצערנו, הביטוי "כוח עליון" מביטוי לתיאור אפסותו של המין
האנושי בכללותו - לביטוי המתאר את שפלותו של האדם הספציפי – הוא הפך
לתירוץ, לעילה להתחמקות מאחריות.
המחוקק הכיר
לכאורה בהתכנותם של אירועים בלתי צפויים כליל אשר יש בהם כדי לפטור אדם
ממחויבותו החוזית – וכוונתי לסעיף שכותרתו: "פטור בשל אונס" או
"סיכול החוזה" בחוק החוזים (תרופות) (סעיף 18). הכוונה למקרים
בהם מדובר במקרים בלתי צפויים ובלתי נמנעים מראש במועד כריתת החוזה, ולנוכח
נסיבות אלו כבר לא ניתן לקיים את החוזה. במקרים אלו, הצד הנפגע מההפרה לא יהיה
זכאי לפיצויים בגין ההפרה אך יהיה זכאי – שימו לב – להשבה של מה שנתן על פי
החוזה לצד השני וכל ההוצאות שהוציא לצרכי החוזה. בפרקטיקה, זכה סעיף זה
לכינוי: "סעיף כוח עליון" בקרב המשפטנים, והפך בפיהם למשל
ושנינה לאות מתה בחקיקה. זאת, כיוון שהגם שהסעיף לכאורה קיים והגם שמפרים רבים
ניסו להיאחז בו בבואם לבתי המשפט לתרץ את הפרותיהם ולקבל פטור מתשלום פיצויים
בגין ההפרה– לעיתים נדירות עד מאוד קיבלו בתי המשפט טענות שכאלה, גם בנסיבות
קיצוניות, וגם זה במשורה וביד קפוצה. למעשה, בתי המשפט קבעו כי בישראל מוכת
האסונות והפרעות – גם מלחמה היא דבר צפוי!**.
ואם כך קבעו בתי
המשפט - אשאל אני אתכם - האם משבר כלכלי איננו דבר צפוי הרובץ
לפתחנו בכל עת נתונה?
אך מה שטוב
לצדדים לחוזה וכל אחד מאיתנו מחויב לו– לא מספיק טוב לאלו שלקחו כספנו, ואפילו
ללא חוזה. הם – עבורם – הכוח העליון איננו אלא "חסות השכינה" אותה
הם מגייסים לטובתם. הם רואים עצמם פטורים מקיום מחויבותם כלפינו, וממילא
מתשלום פיצויים ומקל וחומר מהשבה של מה שנתנו להם.
קראתי באחד
המאמרים שיובאו מארה"ב כי יש להפנות כל "טייקון" אשר טוען כי
אינו מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו - לבקש סיוע מבית המשפט ("שלטון
החוק") ולא לאפשר למוסדות השלטון ("הון ושלטון") לסייע
ל"טייקון" באופן ישיר ו/או עקיף.
נראה לי, לאור ההלכה המשפטית המתוארת לעיל ולאור ההכרות הטובה יותר של
שלטון החוק עם "הכוח העליון" מאשר "שלטון ההון" בסוגיה
זו, יש לאמץ גישה זו לטובת "הטייקונים" הישראליים ולטובת האזרחים
כולם. מה שבטוח הוא ש"הטייקון החכם" יודע טוב מאד מדוע הוא מקונן
בבית הנבחרים ובמסדרונות הפקידים תחת קינה מסודרת ושקופה אותה יאלץ לעשות
בהיכל הצדק.
תירוצים במקום הצלחות
ההתייחסות למשבר
הכלכלי הנוכחי כאל "כוח עליון" מאד נוחה לא רק לטייקונים אלא
גם למנהיגים המאוהבים בכיסאותיהם (הח"מ לא מצליח למצוא קו מבחין בין
הפוליטיקאים לבין הפקידות הממשלתית בעניינים אלה). לדידם, האופציה כי טעו,
שגו, לא ידעו, לא ראו, החמיצו, התעלמו
- אינה קיימת, או ליתר דיוק – אינה רלוונטית. אדרבא – הם זועקים
מעל כל בימה רעננה – אדרבא, ישחקו נא הנערים בפנינו – שילחו את העניין לבית
המשפט ונראה מה יאמר זה. ממילא – זאת אינם אומרים בפומבי אלא רק במסדרונות
ההון והשלטון - עבורנו אחת היא מה יאמר בית משפט לזה– אנחנו את ישבנינו
האציליים, נכסה ונרפד בכל מקרה.
כמייצג את ענף
שרותי הרכב במדינה, נכחתי בישיבות רבות של ועדת הכספים של כנסת ישראל. בפרט
זכורה לי ישיבה אחת, בה התרשמתי כי אני מצוי בעיצומה של פעולת סיכול
(התחייבות) ממוקדת. בישיבה הזויה זו, נידון נושא שווי השימוש הפרטי לרכב, בפעם
המי-יודע כמה, ובה נכחו והתבטאו באופן מביש לטעמי - חברי כנסת רבים שהיום שבים
אל העם ומבקשים את אמונו.
מן הגורן ואף מן
היקב שאבו נבחרנו אלו ביטויים
מצועצעים, מצועפים בדוק של דמעות תנין, להצדיק את הצבעותיהם חסרות האחריות
החברתית והכלכלית. בה בשעה, כנראה גרמו להתהפכותו של אליעזר בן יהודה בקברו,
עת השתמשו בביטויים שמשמעותם בדיוק הפוכה לאשר עשו בפועל ("משמעות
ייחודית", כבר אמרנו?). די אם
אציין שבפיה של חברת כנסת "לוחמת חופש" ידועה (חופש לבעלי הממון,
כמובן), התנגן טיעון משונה ומוזר אשר השווה את ה"פגיעה" בהטבת המס
לשכירי מעמד הביניים (ובכללם חברי הכנסת עצמם!) לפגיעה הכלכלית באמהות חד
הוריות!!! לא פחות. מודה אני ומתוודה, כי עד עתה תוהה אני ביני וביני הכיצד
נברא הקשר לאמהות חד הוריות???
אלו, בדיוק אלו,
אותם האנשים אשר כיום דנים בתוכניות הכלכליות המונחות על שולחנם – אשר תכרענה
את עתיד כולנו. האל לבדו (יחד עם כמה "טייקונים", כפי הנראה) יודע
מה באמת כתוב שם וחשוב יותר – מה הם מבינים שכתוב שם. והחשוב ביותר – איך הם
יסבירו לנו את מה שכתוב שם ואיך יסבירו לנו מחר כי שוב יישום התוכנית לא הצליח
כי בא לו פתע פתאום מאי- מקום - הכוח
העליון.
כוח עליון ומוסכים פיראטיים:
חשיפת ערוץ 2
גם בנושא זה
לימדונו מנהיגינו כי שלטון חשוב משלטון החוק. אתמול שודרה כתבת
תחקיר בערוץ 2 המשקפת את המצב בו משרד התחבורה מדווח על מקומות בהם
מתבצעים תיקוני רכב לא חוקיים
כ"מקומות סגורים" ו/או כ"מקומות בהן לא מתבצעת פעילות
לא חוקית" (ההגדרה המדויקת נמצאת במערכת. ר.ל.). זו פעילות (או מחדלות)
שלטונית המבזה את שלטון החוק ואת חופש העיסוק שלנו והנותנת אור ירוק לפעילות
לא-חוקית ענפה שפוגעת גם בפרנסתנו וגם בבטיחות האזרחים. כל שוועותינו במשך
כל השנים אודות עוולות אלה, נתקלת באטימות ובחוסר מעש שלטוני. לאחר הכתבה
ששודרה אמש על פעילות המוסכים הפיראטיים ועל חוסר האונים של משרד התחבורה
בנושא זה, התראיינה השרה ציפי ליבני בתוכנית "משעל חם". כשנשאלה
כבוד השרה אודות המאחזים הבלתי חוקיים היא ענתה (ציטוט מהזיכרון) : "ללא
קשר להתנחלויות ולדעותיי בנושא זה, עלינו לפעול לקיום שלטון החוק, שהרי זה
החוזה בינינו המנהיגים לבין אזרחי מדינת ישראל". למשמע האמירה הזו,
הרשיתי לעצמי לגחך בעצב מאחר ומהזוית הצרה שלנו כעצמאיים וכבעלי רישוי והסמכות
בתחום תיקון כלי הרכב בישראל, השמירה של משרד התחבורה והעומד בראשו על שלטון
החוק בעניין ספציפי זה לא הוצהרה על ידו, לא טופלה על ידו ואינה מעניינת אותו
כפי הנראה. נראה כי לבסוף, גם נושא זה יצטרך לדון בבית המשפט מאחר וכפי הנחזה,
הדור החדש של מנהיגי ישראל, אינו נדרש לדאוג לשלטון החוק, אלא לשלטון שלו בלבד
(וגם אולי לרכב ליסינג עם שווי שימוש נמוך?!).
הבחירות לכנסת ישראל: מנקודת המבט
של המקצוע
מזה שנים רבות,
אני מחד צופה ומאידך בא במגע - עם מנהיגינו השונים האחראים על תחום הכלכלה ועל
תחום התחבורה בפרט. כקברניטו של איגוד המוסכים שואל אני עצמי מדי יום הכיצד
אוביל את אנשיי לאי מבטחים על קרקע דקה ושבירה זו של מנהיגות מתרפסת בפני הכוח
העליון, "הטייקון"?
לצערי, נוכחתי
ולמדתי, כי המערכת כשלעצמה חסרת כל ערך. האנשים היושבים בה והמנווטים אותה –
הם הנכסים האמיתיים שלנו כחברה. כך זה, לטוב ולרע. בתחום התחבורה היבשתית
(איכות תיקון הרכב, אחזקתו, הסחר בו, מערכות הבחינה של רכבים לאחר תיקון,
רישוי העוסקים בתחום, אכיפה, תכנון ויישום ההכשרה והתכנון העתידי הכללי) –
נוכחנו כי היה עד עכשיו רע. מאד רע. השנה, לפיכך, החלטתי, כי אני באופן אישי
אבחר במנהיגות אשר תבטיח סדר יום אמיתי שבו מנהיגים אנשים אשר מאמינים ביכולת
האדם לשנות את מרקם חייו ובו מנהיגים אשר מעניקים לעם דוגמא אישית (להבדיל
מחברי כנסת ושרים אשר לא פסלו עצמם מדיונים בהם יש להם מעורבות אישית, כגון
הדיון על שווי השימוש) וכאלה אשר יש להם מצע כלכלי אמיתי וריאלי ולא שלל
תירוצים והתחמקויות מניהול וממנהיגות אמיתית.
טרם
הבחירות, אנו נדרוש מכל המועמדים המבקשים מאיתנו את אמונם,
להיות
ראויים להצבעתנו.
כיצד? אנו נבחן
את הצעותיהם הקונקרטיות של המועמדים השונים בענייני התחבורה, ונתעד את
התחייבויותיהם. אנו ננהג באורח סקטוריאלי במובן זה כי נפעל לגרום לכך
שייבחר על ידינו רק מי שיבטיח ויתחייב אמת כי ישיב לקדמותו ואף ישפר, את תחום
הטיפול בתחבורה יבשתית לרבות העלאת החשיבות של תחזוקת הרכב והחינוך
לתחזוקה; שיתחייב להירתם למלחמה
העיקשת בעוסקים ובעיסוקים שאינם חוקיים בתחום הרכב (מתקנים לא מוסמכים, הסחר
ברכבי האובדן להלכה, הונאות בסחר רכב משומש, בדיקות תקינות לרכב על בסיס תקנות
התעבורה ועוד).
נדרוש מהמבקשים
את קולנו ואת הזכות להנהיג ולמשול –
דברו אלינו מילים פשוטות וברורות (להבדיל מסיסמאות נבובות העטופות כצמדי מילים
שחוקות - "כוחות השוק", "כשל שוק", "שוק
חופשי", "מדיניות פיסקאלית" וכד'). ייחדו את המשמעות. התחייבו – וקיימו. זה שיעשה כך – עימו
נפליג ונהווה יחדיו עימו את ה"כוח העליון" שיוציאנו מארץ
"המשבר הגלובלי והפיסקאלי" ויובילנו, כמקווה, לחוף מבטחים אמיתי
ארצי וריאלי.
________
* ויקיפדיה
** באדיבות
עו"ד הר-אבן, יועמ"ש לאיגוד המוסכים בישראל ול"פורום התיקון
הבטוח"
רונן
לוי, יו"ר אגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח. שלח דוא"ל
