פרולוג
השבוע גאה אני
ליטול את עטי, בתחושה חגיגית, ולגשת למלאכת כתיבת דבר הי"ור המאה במספר,
הפותח תדיר את הניוזלטר השבועי שלנו.
ה- "ניוז" (כקרוי בחיבה בפינו) הינו הכלי באמצעותו אנו מעבירים מידע
עדכני, דעות ועמדות, ריכוז תקשורת, דיווח משפטי הקשור לפעילות ענף הרכב
והשווקים, דיווח משפטי הקשור לניהול המוסך, הוראות והודעות מנכ"ל, דיווח
על פעילות המכללה, לוח דרושים ומחפשי עבודה, מבצעי נופש ותרבות לחברי האיגוד –
ועוד... הניוזלטר מופץ לעשרות אלפי קוראים וזוכה להדים נרחבים, אפילו ממקומות
בלתי צפויים לכאורה.
במעמד מיוחד זה
דווקא, בוחר אני להפנות את דבריי לפינות הלכאורה "אפורות" (אשר
לטעמי הינן למעשה קשת של צבעים מרהיבים) והחשובות בחיינו – רצפת הייצור של
המוסך.
הרכב והאתגרים היומיים
הרכב בימינו, כבר
אינו כלי תחבורה המשנע בני אדם ממקום למקום, אלא מוצר טכנולוגי מסובך ומורכב.
התפתחות הטכנולוגיה והתפתחות המודעות הקהילתית בעולם המערבי הרגישה לפגעי
הסביבה (לרבות בריאות, טבע ובטיחות הנוסעים והולכי הרגל), וכן תנאי התחרות
העזה בענף הרכב בעולם, כל אלו אילצו את יצרני הרכב בעל כורחם ("מתוך שלא
לשמה") לפתח רכבים בטוחים ככל הניתן, ירוקים ככל הניתן, מעוצבים, מהירים,
חוסכי דלק ואנרגיה, מפנקים ועוד - וטוב שכך ("בא לשמה").
הקופסה הקטנה
הזו, ששטחה הממוצע אינו עולה על 8 מ"ר, מבצעת דרך קבע אלפי פעולות
מורכבות משולבות ומתואמות להפליא בו זמנית ובקצב מהיר היותר. בכל תיקון וטיפול
שאנו מבצעים ברכב מסויים, אנו נוכחים מחדש עד כמה מסובך לייצר מערך ניהול
ובקרה אלקטרוני, חשמלי, מכני והידראולי שכזה, המתגבר בה-בעת על מכשולי הדרך,
הזמן, הטמפרטורה, כשלי נהג ועוד. מי שמכיר ובקיא במקצוע תיקון הרכב אינו יכול
שלא להתפעל מהרכב המודרני אשר הינו תוצר שכלם ועמלם של אנשי מקצוע רבים בכל
התחומים. כיושב ראש האיגוד, אשר הינו בעל מקצוע ותיק בעצמו, אני מקבל מדי יום
פניות רבות של בעלי מוסכים ולקוחות המדווחים על תקלות ובעיות טכניות מסובכות
הדורשות ממתקן הרכב ידע תיאורטי נרחב ומיומנות בתפעול כלי העבודה הספציפיים,
יכולת אבחון על בסיס ספרות טכנית וכן מיומנות בשימוש בכלי עזר טכנולוגיים
לצורך פתרון תקלות במערכות חשמליות, הידראוליות, אלקטרוניות וכד'.
התדמית
לצערי הרב, אין
תדמית מקצוע תיקון הרכב בקרב הציבור והממשל, מדביקה את הידע והכישורים הנדרשים
והמיושמים היום בפועל במוסכים. לא אחת, היחס לעוסקים במקצוע תיקון הרכב מזכיר
לי, לעוגמתי, את הסיפור הידוע אודות "הדיאגנוזה של הרופא"* – רק
בהיפוכו המוחלט. לצערי, היחס למתקני הרכבים היה עד לאחרונה חשדני, מזלזל, ואף
עויין. כידוע, פעלתי
רבות מאז מינויי כיו"ר האיגוד לשינוי תפיסה זו. עם זאת, עליי לאמר
בצער, כי הציבור שלנו אינו חף מתרומה לתפיסה זו, ובהתאם לרוח מאמרי דהיום,
אתמקד בהיבטים המקצועיים ולא באלו השירותיים.
רוב בעלי המוסכים
ועובדיהם, רוכשים ידע מכל מקור אפשרי ונמצאים במרוץ מתמיד להדבקת קצב ההתפתחות
הטכנולוגית של הרכב. בשוק הישראלי אף מספר חברות המשווקות את המידע העדכני
והמרוכז אודות כלי הרכב החדשים והישנים. עם זאת, ריבוי הדגמים והקצב המואץ של
החלפת הדגמים המשווקים על ידי יצרני הרכב בעולם גורם לכך שבעלי מקצוע שאינם
מעודכנים דיים בהוראות היצרן, ושסומכים על ניסיונם העתיר (אך הבלתי רלוונטי) בלבד,
עלולים להיקלע לסיטואציות מביכות והפסדיות הנובעות מתיקון לקוי של מכלול כזה
או אחר**. לעיתים ביושבנו על כס הבוררים,
אנו נתקלים בבורות תיאורטית הנובעת מחוסר הכשרה עדכנית, וכן בגישה
נמהרת ו"גאוותנית" של בעלי מקצוע ותיקים.
"תיקון מהיר"
לפיכך, מומלץ על
ידי בחום, להיפטר מהרגל ישן ששמו "תיקון מהיר", ותחתיו לרכוש גישה
חדשה והרגלים חדשים בהם מגבש העובד על הרכב אסטרטגיית אבחון ותיקון לרכב
המבוססת על בחינת החומר התיאורטי טרם כניסה לעבודה פיזית. גישה קפדנית
ודקדקנית מעין זו, גוזלת זמן בשלב הראשון (למידת דגם הרכב והתקלה המדווחת) אך
חוסכת זמן בתיקון ובתוצאותיו, והכי חשוב - חוסכת ממון רב ללקוח ולמוסך בסופו
של התהליך וכן מסייעת לבניית אימון ורכישת לקוחות בטווח הארוך.
מעבר לנושא הידע
והמיכשור, סבור אני, בהכירי את הענף ומתקני רכב רבים בו, כי מוסכים רבים
השכילו לשדרג את עצמם בשנים האחרונות וכולנו מתמודדים היום עם אתגרים מקצועיים
לא פשוטים בנוסף לאתגרים ניהוליים כלכליים בתנאים בלתי אפשריים של ממש.
שוק הרכב מתמודד
עם חוליים וקשיים אשר חלקם אינהרנטיים למקצוע, אך חלקם נכפים על ידי כוחות
חזקים בעלי אינטרסים זרים ומסוכנים – כמובן לעוסקים עצמם, אך גם לציבור
בכללותו. בכלל זאת אזכיר את חברות
הביטוח והליסינג אשר התערבותן והשתלטותן על שוק הרכב החדש והתיקונים הביאו
לזילות מסוכנת באיכויות התיקון והתחזוקה של הרכבים הנעים על כבישי מדינתנו.
הרגולציה
בעלי המוסכים
והעוסקים מתמודדים עם מקצוע קשה ורב לחצים, וזאת באקלים של הפקרות רגולאטורית.
המשרדים והגופים הרלוונטיים ובפרט משרדי התחבורה והאוצר (המפקח על הביטוח,
החשב הכללי, הממונה על ההגבלים העסקיים) אינם עושים די להסדרת התחום ולחלוקה
הוגנת וסבירה של המשאבים, בין מחמת חוסר ידע ו/או כלים מתאימים, ובין מחמת
חוסר רצון ו/או ניגודי אינטרסים. אנו כבר הסתגלנו בעל כורחנו לעידן החדש, אך
אלו האמורים לתת לנו את המענה הממשלי – עדיין לא. הם אינם מבינים ולא משקללים
את עלויות רכישת הידע וההתמקצעות ואף לא את עלויות יישום הרגולציה בעידן החדש:
זכויות העובדים, שמירה על איכות הסביבה והאוויר, ניקיון סביבתי, כיבוי אש
ועוד. כל אלו, דרישות נכונות וצודקות של הממשל ושל החברה, ברם יש להן השלכות
של עלות: הכשרות; גישה קפדנית ודווקנית בתיקון כלי רכב; שמירה על חוקי ותקנות
המדינה בכל הנושאים האמורים (לרבות המיסים הישירים והעקיפים) – כל אלו מייקרים
את כל התוצרת של המוסכים החוקיים בפער ניכר אל מול מתקני הרכב הלא חוקיים
בישראל.
בכל רחבי העולם
המערבי, אני חוזה למרבית הפלצות, בתהליכים של העלאת המיסוי על הרכב, עיוות
המיסוי על השימוש בו, גביית מחירים גבוהים על שימוש בדלק, גביית עלות הרישוי
שעיקרו רישום בלבד על בסיס מדרגת רישוי פרוגרסיבית – ועוד. כאילו לא היה די
בכך, הרי במקביל, הממשלים מאפשרים
שימוש ושיווק חופשי של מוצרי תעבורה נחותים, שימוש במתקנים לא חוקיים, ייבוא
ושיווק של חומרים שאינם תואמים, וכמו כן המדינה אינה מצליחה להדביק בתוכניות
ההכשרה שלה את קצב ההתפתחות הטכנולוגית וכך נוצר שוק בעייתי וכמעט בלתי אפשרי
הפועל בכאוס רגולטיבי ושמזיק בסופו של דבר לכולם : בעלי הרכב (ראו: הפסד של 1.7 מיליארד שקל בערך כלי הרכב בישראל ו-המשומשות
איבדו 30% ממחירן), המוסכים החוקיים, ספקי חלפים וחומרים, יבואני
רכב, חברות השכרה וליסינג וכמובן – המדינה.
אפילוג
הנה – הבטחתי כי
אתמקד היום ברצפת הייצור של המוסך וגלשתי אל מעבר לים... כנראה, שאי אפשר עוד
להפריד בין הדברים ובעל עסק המוסך אינו יכול עוד לחיות במנותק מהתהליכים
הכלכליים הרגולטוריים והמשפטיים המתרחשים בארץ ובעולם.
אני מאד מקווה,
על מנת שלא נאבד אופטימיות וחיות אישית, כי המדינה תשכיל לבצע השבה לקדמות של
מקצוענו עד אשר המוצר ממנו אנו חיים
יקבל בחזרה את כבודו ואת ערכו ולא כפי שהוא נסחר היום כעגבניות התחתית של
התיבה.
==================================
(*) הרופא נתפס עד
לפני שנים ספורות כבעל מקצוע כה מכובד ובלתי יכול לשגות, עד אשר גם כאשר הרופא
נשוא הסיפור הגיע לבית חולה אנוש ואבחן אותו כמת מזה יומיים, והחולה הודיע כי
הוא חי עד מאוד, היסתה אותו רעייתו , דחפה ראשו חזרה לכרית וגערה בו:
"שמעת מה הדוקטור אמר, אם הוא אמר אז הוא יודע הוא הרי רופא" (מתוך:
www.100sipurim.net.)
(**) כדוגמא אפנה
לעניין בו כבר דנתי רבות בעבר, והוא כי רוב המחלוקות המגיעות לבית המשפט ו/או
למוסדות הבוררות השונים, הינן כאלו הנובעות מכשלים באבחון ובתיקון של מערכות
המנוע המכניות דווקא. מבנה המנועים ומבנה מכלולי הממסרות המודרניים, אכן נראים
ובנויים כבעבר, וניתן לשגות ולסבור המדובר באותה טכניקה וטכנולוגיה שמרנית
וישנה, אך בפועל - לא כך היא. נכון להיום, מנועי הרכב המודרני הינם מנועים
המורכבים ברמת דיוק גבוהה ואלה אינם סובלים פערים ממידות היצרן ואינם סובלים
שימוש בשמנים ובחומרים שאינם ברמה איכותית נדרשת. ליקוי בניקוי וייבוש כיאות
של מעברי ברגים וחיזוקים שלא על פי מידות יצרן וכן הפרשי מידות בשיפוצי
המכללים גורמים בדר"כ לכשל נוסף במכלול המשופץ ובסופו של דבר מתבצע תיקון
לקוי. תיקון לקוי, כידוע, גורם נזק ללקוח ונזק למוסך (אובדן הכנסה ובעיקר
אובדן לקוח). נכון להיום, שיפוצי המכלולים והחלפת חלקים נלווים, דורשים בדיקות
יסודיות ועבודה דקדקנית בפירוק בהרכבה בנוסף לתנאים סטריליים, סבלנות וידע רב.
רונן לוי,
יו"ר אגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח. שלח דוא"ל
