ערך חיי אדם אל מול ערך המנייה
היום פורסמה בעיתון "מעריב עסקים" כתבתו של גיל מלמד,
שכותרתה "מי גנב את כרית האוויר
שלי?" (קישור).
אין אנו משיחין רק ב- "גניבת כריות" אלא בהפקרה רבתי
של ביטחוננו שלומנו ורכושנו, על מזבח "המצאת המאה"
(כפי שהוגדרה בצדק על ידי יו"ר ועד הפחחות והצבע באיגוד
המוסכים) שאינה אלא בכייה לדורות: "אובדן להלכה".
בל נטעה – אין עסקינן במושג מתחום הרכב, אלא במושג
על טהרת תחום הפיננסים-גרידא.
לא ידוע לנו מי היה "הגאון הפיננסי" (ת"פ של טייקון?)
שהצליח בתחילת שנות השמונים לשכנע את חברי הכנסת והממשלה
דאז, לכלול את ההגדרה הכביכול- תמימה אך העצובה-למעשה
הזו – "אובדן להלכה" - בפוליסה התקנית לרכב (התוספת
לתקנות הפיקוח על עסקי
ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986).
הפירצה, כידוע, קוראת לגנב, ואילו במקרה זה פתחה מדינת
ישראל דלת רחבה עד בלי די לתאוות הבצע והדורסנות.
הצמצום והאובדן
"אובדן להלכה" הינו הלכה למעשה כלי בידי חברות הביטוח
והליסינג לצמצום עלות נזקי תאונות הדרכים. "צמצום"
על שום מה? לא מצאנו הגדרה זו באף דבר חקיקה העוסק
בנזיקין ו/או בביטוח, שם מצאנו רק את הביטוי "השבה"
(לקדמות). כיצד היכה הצמצום שורשים במקומותינו ואילו
ההשבה - נדחקה לקרן זווית, נישאת בשפה רפה וממומשת
במקרים מעטים בלבד?
ההשבה - ולא הצמצום - היא היחידה העונה על המבחן החוקי
המוסרי והבטיחותי. אם כך, התעוררנו כולנו למציאות
מסויטת בה נמסר לחברות הביטוח נשק מסוכן שהפך אותן
לסוחרות רכב תחת עיסוקן בביטוח. לא מצאנו בשום מקום
בעולם כיצד סוחר יכול לדור בכפיפה אחת עם מבטח, שכן
מדובר באינטרסים שונים ומנוגדים לחלוטין.
המשחק הגורלי במספרים
לפני מספר שנים שונתה תקנת התעבורה באופן שהופחת שעור
הנזק המגדיר "אובדן גמור –
Total Loss"
מ- 75% ל- 60%. באופן רישמי ולכאורי, נציגי איגוד
חברות הביטוח התנגדו למהלך הזה בטענה כי המהלך יגרום
להם להפסדים. אבוי, עד כמה חושש אנוכי מהמקומות בהם
מלינות חברות הביטוח על הפסדים – אלו תמיד ובמדויק
המקומות בהן צפוי לאזרחים עצמם הפסד בל ישוער. בהמשך
לכך, שר האוצר, דאז, ביבי נתניהו, חתם על תיקון לפוליסה
התקנית, ושינה את הגדרות אחוזי הנזק לרכבי האובדן
הגמור – 60% ולרכב המוגדר אובדן להלכה – 50%.
בפועל, בשל סיבות שונות ומשונות (בעצם, כלל לא משונות
– החמדנות נודעת במסורת הנוצרית כאחת משבעת החטאים*)
שאינן קשורות לבטיחות ולמוסר, ובדרכים ספק-כשרות,
חברות הביטוח מבצעות עסקאות עם מבוטחים גם בנזקים
הפחותים במידה ניכרת מהגדרת האחוזים הללו. זוכרים
שאיגוד חברות הביטוח לכאורה וכביכול התנגד לתיקון
האחוזים? במדינתנו, הכביכול והלכאורה נועדו, כנראה,
לילך יחד עם הצמצום והאובדן.
חברות הביטוח לכאורה ביקשו להשאיר את אחוז הנזק הגולמי
להשבתה בערך גבוה ובפועל חברות הביטוח מתחילות לסחור
ברכבים כבר בנזקים של 35% מערך הרכב (וזאת בהנחה כי
האומדן בוצע על פי פרמטרים של תיקון?!). איך מתיישב
הפרדוקס הזה?
* בנצרות, שבעת החטאים (גם - שבעת חטאי המוות) הם
החטאים החמורים ביותר שאדם יכול לעשות, ושהעונש עליהם
הוא מות הנפש (ויקיפדיה)
לא מתיישב, וגם לא ראוי לסוע
התשובה, לצערי, נוסעת על כבישי הארץ ונראה כי הפיתרון
שחברות הביטוח בחרו בו על מנת לעמוד בקשיי התחרות
הקשה השוררת ביניהן מחד וכן להרוויח כסף מעסקיהן מאידך,
הינו אולי יצירתי וראוי לפרס באקדמיה לכלכלה, אך לא
ממש כשר, ולדעתנו - גם לא חוקי, וחמור מכל – מסוכן.
יש לזכור, כי חברות הביטוח מקבלות רישיון מהמדינה
לעסוק בדבר אחד בלבד והוא ביטוח. בפועל אנו מקבלים
אותן עוסקות בשמאות, בתיקון כלי רכב, בסחר בחלקי חילוף,
בסחר ברכבים וכד'.
המרשרשים כנגד הרישוי
אך כרגיל, חוק ורישוי במחוזותינו הינם בגדר המלצה
בלבד, וכך נוצר לו שוק פורח של עסקי קומבינה בו הרכבים
הללו נמכרים על ידי חברות הביטוח במחיר טוב עם רישיון
רכב בתוקף, הסוחר מעביר לסוחר שמעביר את הרכב לתיקון
"איכותי ובטוח" בעשירית מחיר מהמחיר אותו קבע השמאי,
הרכב יוצא למכירה (לעיתים ללא כריות אויר, מותחני
חגורות בטיחות, תיקונים לקויים ועוד מרעין בישין)
בעטיפה יפה ומפתה – ומוליכת שולל (ראו:
קונים רכב משומש? אל תפלו בפח). רוכש הרכב שיצא
ממפעל הקומבינה המשומן הזה, אינו מודע לסכנה עליה
הוא נוסע ובדר"כ המקרים הללו נגמרים בבתי המשפט ו/או
חלילה בבתי החולים ואולי גם,בלי שנדע זאת לעולם, בבתי
הקברות.
ומי ישמור על השומרים? סליחה, מי יממן אותם?
המשטרה מתעדת את המנגנון, חברות הביטוח משתתפות בעלות
התיעוד של המשטרה (חלק מתקציב יחידת אתגר ממומן על
ידי חברות הביטוח), משרדי הממשלה מכירים את המחלה
הזו ומאום לא מתרחש לצורך תיקון העניין.
עירומו של המלך זועק – מי שמניע את הביקוש לגניבות
הרכב ומי שמניע את ייצור מנגנון הקומבינה הנ"ל, הן
דווקא חברות הביטוח אשר מממנות את היחידה המשטרתית
האמורה לצמצם את גניבות הרכב?! מוזר, לא?
האמנה החברתית ותכלית השלטון
הפילוסוף ג'ון לוק, אשר נחשב כאביהם של הליברליזם
והמשטר הדמוקרטי בעת החדשה, טען, כי לאדם שנמצא במצב
הטבעי יש זכויות. כשאדם עובר ממצב הטבע למצב המדיני-חברתי
הוא מוותר על חלק מזכויות אלה לטובת הריבון. כל תפקידה
של המדינה הוא להגן על זכויות אלה. ברגע שנפגע עקרון
זה, נפגעת מהות קיום המדינה וזכות קיומה. תכליתה היחידה
של המדינה: תמיד יהיו יחידים שינסו לפגוע בזכויות
האחר, ולכן יש צורך בשלטון מדיני.
לצערנו אנו עדים מזה שנים לרמיסה צינית של זכויותינו
כאזרחים וכעוסקים, ומדינתנו אינה עושה מאום כדי למנוע
פגיעה זו.
מדינת ישראל חייבת להבין כי טובת הציבור הינה, כי
רכבים שכבר הוחלט כי יתוקנו לאחר תאונה חייבים להיות
מתוקנים על ידי מוסכים מורשים מפוקחים ולא על ידי
"מוסכי סוחרי גרוטאות".
בידי משטרת ישראל נמצא חומר רב המתעד פעילות רבת היקף
של פעילות פלילית המייצרת את אלפי הרכבים המסוכנים
הללו שנעים על כבישי ישראל אך באופן מפתיע אנו לא
זכינו לראות אף לא כתב אישום אחד כנגד מאן דהו המתקיים
משרשרת המזון הנוראית הזו.
מדינת ישראל מחויבת בחוזה אותה ערכה עם אזרחיה, לשמור
ולהגן עליהם מפני התופעות הנ"ל ונראה כי המדינה מגנה
דווקא על מיעוט המהווה קבוצת ריכוז כוח, שאינו זקוק
להגנה. אנו תקווה כי שינויי הממשל בישראל יביאו את
המהפכה הנדרשת ושהממשלה הבאה תביע יותר אכפתיות ואחריות
פיקודית בכל הקשור לתאונות הדרכים וגורמיהן בישראל.
להלן דוגמאות לכתבות נוספות בנושא זה :
הקומבינה המסוכנת של סוחרי הרכב
השוק השחור של הרכב
רונן לוי, יו"ר אגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון
הבטוח.
שלח דוא"ל
![MCj04338830000[1]](news_106.files/image043.gif){kind=small}
