ביתו של העם היהודי - הצורך בדמוקרטיה מתגוננת ואף לוחמת
תחילה, בסימן יום העצמאות ה- 61 למדינת ישראל, אאחל כי לא נדע עוד מלחמות ושכול. כידוע, מדינת ישראל אינה ככל המדינות אלא היא המקום היחידי עלי אדמות שיהודי באשר הוא יכול לכנותו – בית.
בשל מוסכמה נשגבת זו, כל אחד מאיתנו, מעבר לכל ויכוח, חייב לעשות כל שביכולתו על מנת שבית זה לא ייהרס – לא מבחוץ, אך גם לא מבפנים, על ידי יושביו - לא בשנאת חינם וגם לא באדישות ובאוזלת יד של חינם.
גרמניה של לפני ואחרי מלחמת העולם השניה לימדה אותנו שדמוקרטיה חייבת להיות לוחמת - כזו שאינה פותחת את דלתותיה לפעולות חתרניות במסווה של פעילות פרלמנטרית לגיטימית. 'דמוקרטיה מתגוננת' היא ביטוי מרוכך לדמוקרטיה מסוג זה, הנוקטת אמצעים מיוחדים לשמירה על עצמה ועל שלום אזרחיה ומתחשבת ברגישויות המאפיינות חברה שמעוניינת להיות ליברלית. הדברים יפים ונכונים במישור הבטחוני, אך מתבקש, ראוי - ואף דחוף - כי מדינתנו תיישמם, סוף סוף, גם במישור הכלכלי והחברתי. בל נשכח, כי דמוקרטיה אינה הפקרות אלא שיטת ממשל המבוססת והאמורה להגן על זכויותיו של הציבור כולו – העם.
בית עשוי יסודות רעועים וטלאים
את אופן התנהלות הממשל הישראלי בנושאים הפנימיים ניתן לאפיין כשילוב של שתי אימרות מקומיות נפוצות - "יהיה בסדר" ו- "סמוך". התנהלות זו כוחה יפה אולי למערכוני ערב יום העצמאות, אך לא לניהול מדינה (בפרט עתירת בעיות כשלנו) המחייב יסודות איתנים של תכנון ארוך טווח.
אומנם אנו רק אזרחים אך עיניים בראשנו, ולא יכולנו להמנע מלהבחין, כי כל החלטה הקשורה ביסודות ביתנו הלאומי, מאז ומעולם נדחקה ונדחתה על ידי ראשי הממשלות על מנת שלא לעורר מחלוקות (ושמא רק על מנת לשרוד קדנציה נוספת) עד שאבדה הקוהרנטיות בין החיים הבסיסיים של האזרח לבין החקיקה, המיסוי הנהלים וכד'. הממשל שלנו, כפי שכתבתי בעבר, העדיף להפריט את ההסמכה החוקית והמוסרית שלו לניהול ולשליטה עד שהגענו לימים אלה, בהם ברור לכל כי כמעט כל ענף עסקי וכל ענף חברתי בישראל, נשלט הלכה למעשה על ידי ההון ולא על ידי השלטון. לאחר שערפל החורבן של "החגיגות והמתנות" מתחיל להתפוגג, אנו רואים את שידענו מראש שיקרה – להון אין באמת הון ולשלטון לא נותר מנגנון.
דרוש קונסטרוקטור יסודי וסבלני ולא שיפוצניק נמהר ורהבתני
שר האוצר וראש הממשלה הטריים, נוקטים בצעדים פזיזים ובלתי ענייניים אך מתוקשרים היטב, שאינם אלא עוד ניסיון נואש להדביק טלאי מזן חדש על שלל טלאי הבית הזה.
התנהלותם מזכירה לי לצערי הומור חריף ואף שחור מפיו של אחד מגדולי התרבות בת זמננו, מרק טווין: "לא הגעתי להלוויה, אבל שלחתי מכתב שאני מאשר אותה". גם אצלנו, המכתב הוא כנראה העיקר ולא ההגעה עצמה, מה עוד שבכלל ניתן היה למנוע את ההלוויה.
סבור הייתי, כי מי שעוסק בפוליטיקה ומנהל ציבורי שנים כה רבות ידע כבר עד היום אמיתה אחת בסיסית: אין פתרונות קסם. מערכות עסקים ומערכות יחסים בין בני אדם בכלל, מושתתות על אמון ואת המענה לבעיה הקרדינאלית הנוכחית, עדיין לא ראינו משלל ההצעות שהוצגו בפני הציבור, שאין בהן ולא באופן הצגתן כדי להשיב את אמון הציבור במערכת השלטונית שלו.
אציע לנבחרינו לנוח לרגע ולבחון בכל זאת אפשרות של שימוש ברכיבים הבסיסיים שכבר נשכחו: דרך ישרה, אמירה ומטרה ברורים, חזון ואומץ, ו... סבלנות.
נאומים בכנס קיסריה - לא יועילו. מצגות מתוקשרות והפגנת בקיאות ברזי הכלכלה האקדמית – לא יועילו. פגישות מתוקשרות עם "ראשי המשק" (על תקן "זקני הכפר"?) – לא יועילו.
מנהיגות, תכנון, מנהיגי-משנה להם הציבור רוחש אמון, "ניקוי אורוות" בכל משרד ממשלתי, בכל רשות ממשלתית ובכל רשות מקומית, והתייעלות – יועילו. ריכוז הפעילות והצגת חזון למיגור השחיתות ומיגור הפשע בישראל על כל שלוחותיו ומאורותיו – יועילו. אומץ של מנהיג לבצע שינוי לא פופוליסטי בקרב "ראשי המשק" – יועיל.
בהקשר זה, ראוי לבחון את שעשה הנשיא רוזוולט בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת על מנת לתקן את כשלי החברה והכלכלה בארה"ב דאז. פעילותו לתיקון הכלכלה האמריקאית, ליצירת בסיס חדש לצמיחה כלכלית ולבניית החברה מחדש - ארכה מעל לעשר שנים, במהלכן הממשל האמריקאי עשה שלל פעולות מתקנות, פיקח, התערב, תיקן תוך כדי תנועה והכי חשוב – היה עצמאי בעמדותיו וכן היה חזק ואסרטיבי כלפי גורמי פנים.
מחיר הוא מה שאתה משלם. ערך הוא מה שאתה מקבל (וורן באפט)
במשך עשרות שנים, הממשל הישראלי ביצע חקיקה (חוק החוזים האחידים, חוק הפיקוח על שירותים פיננסים ועוד) ששירתה הלכה למעשה חלק וזניח מהעם באצטלא של ערכי החופש וההגנה על הצרכנים. חוקים ותקנות לרוב שהוצאו בשנים האחרונות כאמור שביטאו כמיהה לחופש כלכלי ולליברליזציה במסחר נוצלו על ידי "הטייקונים" ויועציהם (בין אם היו קשורים לשלטון על כל רשויותיו – המחוקקת, המבצע והשופטת ובין אם לאו), ליצירת מנגנוני פיקוח ושליטה על כלל העוסקים הקטנים במשק (חקלאים, קבלנים, מכונאים, פחחי רכב, שרברבים, רופאים, חוקרים פרטיים, שמאים ועוד...).
האמת הכלכלית הבסיסית העצובה שלנו, היא כי הציבור משלם מחיר עצום, אך אינו מקבל כל ערך.
אמת זו, יצרה בישראל מנגנון בעל סתירה פנימית בלתי ניתנת ליישוב, לפיה הקובלנות מגיעות לשולחנו של השלטון אבל השליט האמיתי הינו אזרח מן השורה (מזן טייקוני שהוגדר כבר במדריך מיוחד) לו יש כבר "סמכויות" לשלוט ולפקח וכוחו כה רב ועצום עד כי לרוב הוא יכופף את השולט או לא ישמע להוראותיו ללא חשש וללא מורא. אנו רואים זאת גם היום בתוכניות המוצגות על ידי נציגי הרגולטורים אשר יוצאים דרך קבע לעיתונות ביום א' ומתמוססים כאבק דק בד"כ עד למחרת היום.
המשבר הכלכלי הנוכחי – שהינו גם שבר חברתי עמוק – טרם הביא לשינוי המתבקש באופן החשיבה ובמהות השלטונית.
המאבק על הערך ועל הבית
ראשי השלטון התחלפו, איתם גם חלק ניכר מחברי הכנסת אבל אם דפוס הפעולה וההתנהגות הדורשים אומץ ציבורי ומאמץ ארוך טווח, לא ישתנה – לא יועילו היח"צנים ולא יועילו הדיבורים היפים והממורקים (שלא נאמר – ריקים).
ההיסטוריה מוכיחה, כי הציבור – אמנם לאחר מאבק מייגע ומתיש, תמיד מנצח בסופו של דבר את השולט הרופס. אלא, שניצחון מעין זה, הינו במידה רבה נצחון פירוס שכן הינו מלווה במשברים חברתיים עמוקים וקשים, וגובה מחיר יקר (לכלל החברה והציבור) יחסית למחיר הנדרש מהתנהלות שלטונית המושתתת על אדנים של שכל ישר, הגינות, קיום הבטחות ושוויון חברתי סביר.
ערך לבעלי המוסכים והעוסקים בענף הרכב
איגוד המוסכים בישראל, הוכיח בעשייה המרובה האינטנסיבית ואף הסיזיפית שלו במשך השנים, כי ניתן לשנות ולתקן עוולות וכי אין לומר נואש לנוכח טעויות שלטוניות, אטימות, תיזות כלכליות מופרכות ועוד מריעין בישין אותם אנו חווים בימי השגרה הרגילים.
בערבו של יום העצמאות הזה ולקראת כינוס הועידה הדו-שנתית שלנו בתערוכת הטכנו-קאר, בה יידונו הכשלים בענף הרכב והדרך המומלצת להבראתם, ובאהבת אין קץ לבית היהודי שלנו, אנו באיגוד המוסכים מתחייבים להמשיך לעשות כל מאמץ ואת כל שנידרש על מנת לסייע לקדם את השינוי החברתי והכלכלי אשר יוביל אותנו, כך אנו מקווים ומאמינים, בצעדים בטוחים לעצמאות כלכלית, לעסקים חופשיים נטולי כפייה ופיקוח שאינו בסמכות חוקית, לתיקון סטנדרט המכרזים הפוגעים בעסקינו ובכבודנו, לקידום הבטיחות בדרכים ולקידום המאבק של כולנו ושל כלל עם ישראל בתופעה המסוכנת – "הפירטים" .
כולכם מוזמנים
אחתום בהזמנה של כל חברי איגוד המוסכים בישראל וכל העוסקים בענף הרכב וכל מי שהענף ועתידו קרוב לליבו, להגיע לוועידה ולתערוכה, להעשיר את עצמו בידע ובמעורבות ובאכפתיות חברתית וציבורית וכן להביע תמיכה במנהיגות של האיגוד ובצעדיו לקידום המקצועי והכלכלי של העוסקים החוקיים בענף הרכב בישראל.
רצ"ב ההזמנה לועידת שירותי הרכב בישראל, שתיערך ביום ג' ה-12.5.09, שעה 17:00 (התכנסות החל משעה 16:00) בגני התערוכה – האולם העגול, במסגרת התערוכה החשובה לכל עוסק בתחום הרכב – "טכנוקאר", שהשנה פותחת שעריה במתכונת עשירה ומכובדת למשך יומיים – 12-13.5.09. תגיעו.
רונן לוי, יו"ר אגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח. שלח דוא"ל
![MCj04338830000[1]](news_115.files/image020.gif){kind=small}
