"לעיתים יהיה עליך לצאת לקרב יותר מפעם אחת על מנת לנצח" מארגרט תאצ'ר
נוהל 07/07
כידוע לכל העוסקים בענף הרכב, נוהל 07/07 גובש במשך מס' שנים ונחתם על ידי המנכ"ל הקודם של משרד התחבורה, מר גדעון סיטרמן, באפריל 2008. הנוהל מפורט ומאפשר לסנן ייבוא של חלקים נחותים, אשר חלילה, יעשה בהם שימוש והם יותקנו ברכבי בעלי הרכב בישראל. הנוהל מטיל חובות על כלל יבואני החלפים בישראל ובכללם, יבואני הרכב המייבאים את רוב החלקים המקוריים. מבט מקצועי על הנוהל מעלה, מחד עד כמה הינו חשוב אך מאידך – מקל, והוא נותן פרמטרים מדויקים להשוואה לחלקי חילוף מקוריים (דבר שחסר בנהלים הקודמים). הנוהל הינו בעל פרוצדורה שוויונית לכלל יבואני החלפים, ומעבר לסינון הבטיחותי, הוא מאפשר בקרה ומעקב על חלקי החילוף שיותקנו בכלי הרכב לצורכי "ריקול" ואיסוף חלקים פגומים (סימון על החלק, שם יצרן, מדינת ייצור וכד'). אלה נהלים סבירים וכל יבואן גרביים במדינת ישראל נדרש לעמוד בסטנדרט ייבוא דומה ואין על כך חולק.
לנוהל זה קדמו אינספור של ישיבות עם אינספור מומחים וטוענים מכלל שוק הרכב והביטוח עד שבסופו של דבר הוא נחתם כדין ויצא לדרך... והדרך? דרך חתחתים היא!!!
הדרך להסרת האחריות וליצירת ההפקרות
בחודשים האחרונים, אנו מדווחים לכם מדי פעם על מאבק חמשת יבואניות חלפים תחליפיים שעלה דרגה במרץ שנה זו עם הגשת עתירתן לבג"צ. בכלל זה הסתבר, כי מכולות מלאות סחורה אינן משוחררות מן הנמלים להתקנה בכלי הרכב בישראל.
השבוע נפל דבר ויבואני החלקים עם תומכיהם השונים, הצליחו לארגן דיון "בהול" בישיבת הכלכלה בראשותו של יו"ר הועדה אופיר אקוניס. דיון זה נוהל באופן לא שקול, נראה כמו היה "מכור מראש" ולטעמי, הן כבעל ניסיון רב בישיבות ובדיונים מעין אלה והן כאזרח פשוט, אף באופן מבזה – גם את המוזמנים (אשר זכות הדיבור ניתנה ברובה המוחלט רק לחלקם – אלו התומכים ביבואנים) וגם את חברי הכנסת שהשתתפו בו למען מטרה אחת – טירפוד הנוהל.
בשלב זה, אזרחי ישראל, נחלו מפלה פוליטית והדיון בבג"ץ שהיה אמור להיערך היום (יום ה') בבוקר, נדחה למועד מאוחר יותר (כשלושה חודשים) ועל פי בקשת (דרישת? הנחיית? כך או כך – בהיעדר סמכות למיטב הבנתי) וועדת הכלכלה, הנוהל יידון מחדש על ידי מנכ"ל משרד התחבורה הנוכחי אשר לו עבר מרשים במלחמה כנגד תאונות הדרכים.
המחר
ומדוע אני מציין שאזרחי ישראל נחלו מפלה? ביטול הנוהל או שינויו עד לבלי הכר, יסיר מעלינו בעלי המוסכים, באופן מלא ומוחלט את האחריות בגין התקנת חלקים פסולים וזאת מכל המינים והסוגים. אם החלפים הללו לא ייעצרו בשערי המדינה, הם לא ייעצרו בכלל.
במידה ותכניתן האסטרטגית המוצלחת של חברות הביטוח, הליסינג ויבואני החלפים הללו תצלח – ההפקרות תחגוג (עוד מעבר להפקרות המשתוללת היום) אך זו הפעם, לא יוכלו חברות הביטוח ויבואני החלפים להטיל את האחריות על מנהל המוסך. מעתה האחריות לתיקונים לקויים תהא על ראשם של מנהיגי משרד התחבורה. כל מוסך וכל חברת ביטוח שיתבעו בגין תיקונים לקויים ונזקי ירידות ערך בשל אי-השבה לקדמות ראויה על פי חוק חוזה הביטוח ועל פי כל דין, יעבירו את התביעה הלאה – לזה אשר אישר את השימוש בכל חלף באשר הוא ואחת היא מהו טיבו. מאליו יובן כי הסרת האחריות תהיה טוטאלית ותשתרע על כלל התיקונים, לרבות צמיגים, בלמים, מתלים ועוד.
ניצחונם של חברי הכנסת אשר התקיפו את כלל ארגוני הרכב, הצרכנות והבטיחות בישראל, יהיה ניצחון פירוס מסוכן ומר-מסר, וכרגיל - כלל האזרחים ישלמו בו את המחיר של הציניות והחמדנות. וכל זאת, כך זה נראה לנו השבוע, בעבור קשרים פוליטיים ובעבור "חופש עיסוק" של חמישה יבואני חלקי חילוף בישראל שלנו ברור כי הם שחקני משנה בלבד במאבק הזה והם סובלים, נכון להיום, באותה מידה כפי שאנו מצליחים להתקשר "בחופשיות" בחוזי עבודה כאלה או אחרים. בישראל, להזכירכם, נוסעים על הכבישים מעל 2.4 מליון כלי רכב ומתקנים את נזקי התאונות שלהם כ- 10,000 עובדים אצל כ-1200 פחחיות מורשות וחוקיות.
הדמגוגיה בשירות ספקינו כנגד לקוחותיהם - אנחנו
ברצוני להבהיר באופן חד משמעי, כמו שעשיתי זאת ואמשיך לעשות זאת בעתיד – אנו מעוניינים מאד בשוק של חלקי חילוף תחליפיים מאחר והדבר מסייע גם לנו לספק אלטרנטיבות לחלקי חילוף מקוריים שמחירם הגבוה לצרכן מסלק את הלקוחות הפרטיים מחצרנו (לעיתים אף לעד). עדות חותכת לעובדה כי היבואנים הללו אינם חשים צורך לכבד אותנו – לקוחותיהם, המשווקים להם את החלפים (כנראה בשל השותפויות וההזדהות האתנית עם חברות הביטוח והליסינג ועם העושר האגדי והקל) האשמתנו כקולקטיב ואותי באופן אישי באינטרס כלכלי - בקונוטציה שלילית, כמובן.
ב-"אישום" של עבודה לצורך פרנסה אני מודה מיד וללא היסוס. אלא מאי – לטענתם ולטענת חבריהם שנאמו השבוע בוועדת הכלכלה – רווח של מוסך שווה – שלשול כסף לכיס (המוסך הרי מרוויח כסך בצבע חום ולכן תהליך הפקת הרווחים במוסך נקרא – שלשול. שלשול זה כידוע, מפרנס אותם, את חברות הביטוח והליסינג והכי חשוב – כ- 20,000 משפחות במדינת ישראל!!!). לעומת זאת, האינטרס הכלכלי שלהם (הרי אנו המוסכים מכירים את עלויות הקנייה של חלקי החילוף הללו באסיה) שווה – צדיקות, זוהר, יופי אנושי פנימי וזך (ואם המוסך יהרוס את הרכב בהתקנת חלק לא מתאים – "זבש"ו" של המוסך כמובן ולא בעיית המייבא/חברת הביטוח/חברת הליסינג המספקת את החלקים).
טענות כאלה מצד נסיכי ביטוח מוכרות לנו וכבר הפסקנו להתרגש. אלא שטענות כגון אלה באות מספקים אשר בעלי מוסכים משווקים את מוצריהם ולולא אלה אין להם זכות קיום. תמה אני האם המשמעות היא כי השיטה של חברות הביטוח המחייבת את מוסך ההסדר להרכיב את חלקי שותפיהם לדרך, הצליחה!!!
איכות
לאור התנהלות וועדת הכנסת ולמרות אכזבתנו מאי- קיום נוהל דמוקרטי תקין ונקי, החלטנו ביום ד' השבוע לבחון שוב את עצמנו ולנסות לבדוק באופן הגון ונקי האם אנו אכן חוטאים לחברינו (שאינם רוצים בחברתנו, כך נראה) ולאזרחי ישראל והאם הנוהל אכן כה דרקוני עד כי יחסום את ייבוא חלקי החילוף החליפיים לחלוטין כנטען על ידם?
בדקנו שוב ושוב את הנוהל ושוחחנו שוב עם חברים רבים באיגוד, העוסקים בתיקון התאונות ונוכחנו – שוב - כי הנוהל סביר וכי מספר רב של חלקי חילוף איכותיים שיש להם תקנים כדוגמת TUV ואחרים, יחצו את הבחינות ללא בעיה מיוחדת וכי אין סיבה ששיווקם ייפסק. עוד יש להזכיר, כי הפרקטיקה מייצרת בדיקה למספר מדגמי של חלקי חילוף ולא לכלל עשרות אלפי החלקים המיובאים וכן כי נכון להיום אנו המוסכים לוקחים על עצמנו את האחריות אל מול הלקוח בגין התקנת החלקים. מסקנה - כל החובות עלינו (בצדק רב, יאמר), הרווח הכלכלי העיקרי הוא שלהם.
כל זאת, אינו מספק את חברות הביטוח הדורשות מהיבואנים ככל הידוע לנו, להתאמץ ולייבא את חלקי החילוף הכי זולים שניתן לאתר בשווקים ההומים של אסיה על מנת שיהוו את בסיס ברירות המחדל של "העלות הממוצעת" של הנזק לרכב. אנו מודעים ללחץ המופעל על יבואנים אלה מחברות הביטוח אך לא נסור מעמדותינו כהוא זה –
1. לא על חשבון האיכות והבטיחות שלהם; 2. בכפוף לקיום תקינה ופיקוח הולמים ועקביים של משרד התחבורה; 3. לא ככלי לרגולציה ושליטה של חברות הביטוח בשוק תיקוני התאונות ופגיעה בבעלי הרכב, לקוחותינו.
הידברות
אין באמור, כדי לגרוע מנכונותנו להיכנס למהלך של הידברות עם ספקינו – ככל שאלו בכלל מכירים בנו... במסגרת זו – נשמע את טענותיהם ונתייחס אליהן באופן ענייני ולגופן מאחר ולנו, להבדיל, אין ולו שמץ קטן של כוונה לפגוע במטה לחמו של מאן דהו באופן גס ושרירותי.
הפחדה
חש אני צורך מיוחד לחזק את חבריי מאיגוד השמאים והעומד בראשם השמאי עזרא שוהם, אשר נחקרו השבוע אודות חשדות ניסיונות תיאום לשכר טרחת מינימום ע"י מי-מטעם הממונה על ההגבלים העסקיים. מבלי להביע דיעה לגוף החשדות, אומר כך – השמאים פועלים כיום תחת סד לחצים כמעט בלתי אפשרי, ושעור הטרחה המשולם לשמאי החוץ ע"י חברות הביטוח (אשר לטעמי ובפני עצמו ראוי שיבדק ע"י הממונה כיצד והאם הוא מחושב ו/או אולי מתואם או מותאם על ידי חברות הביטוח) הינו אחד מכלי הלחץ המופעלים תדיר כנגד השמאים. המלחמה על השכר במשק חופשי הינה, בעיקרה, לגיטימית וכל העובדים והעוסקים באשר הם נלחמים מלחמה דומה. אם המדובר בשכירים – יש להם את ההסתדרות לצורך "תיאום", ואם הם עוסקים עצמאיים, למעשה אין להם אלא את הגילדה שלהם. סמוך אני ובטוח, כי יימצא שאיגוד השמאים בראשות חברנו עזרא שוהם, לא עבר כל עבירה על דיני ההגבלים העסקיים.
הערכה
כידוע, מאז שנכנסנו לתהליך עבודה משותף ובריא עם כלל עובדי משרד התחבורה בחודשים האחרונים, אין לי אלא להביע את הערכתי הכנה שוב ושוב לעובדי אגף הרכב, על היושרה שלהם, על חריצותם, דבקותם במשימה וללא הגבלת שעות עבודה, בקיאותם בחומר ועל הקצב המהיר בה נעשות הפעולות השונות בכלל המחלקות ובמגוון הנושאים הרב בו הם מטפלים וזאת ללא תקציב וללא אמצעים מערכתיים מספקים (ניידות, תקנים, כלי רכב לפקחים ועוד). צרם לנו מאד לחזות במחזה ההשפלה ההזוי שנערך להם על ידי חברי כנסת שתחת לבטא הערכה ביטאו זלזול, חוסר קשב וגסות רוח אנושית כלפי עובדי מדינה מסורים העושים עבודתם נאמנה, ללא משוא פנים ולטובת רווחתו ובטיחותו של הציבור בישראל.
רונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח. שלח דוא"ל
![MCj04338830000[1]](news_128.files/image004.gif){kind=small}
