רוח אירופאית של שינוי – ולא בהכרח
לטובה
לפני מספר ימים קיבלנו
פרסומי המועצה האירופאית המשותפת לכלל ארגוני הסחר והשירות לרכב ותחבורה - CECRA (קישור)
שהופצו לכלל איגודי הרכב, הסוכנויות והמוסכים באירופה וכן לנציבות האיחוד
האירופי המטפלת בעשור האחרון באינטנסיביות בשוק הרכב באיחוד ומתווה את המדיניות
לייצור, למסחר ולתיקונים בכלי רכב.
נראה, כי נציבות
האיחוד האירופי אינה נחה לרגע מהעיסוק בענף הרכב דווקא, והיא רק הולכת ומאיצה
את החקיקה והרגולציה בכלל תחומי הרכב,
כגון: פליטות מזהמים, תקני רעש, הגברת התחרות בכל הקשור לחלקי חילוף לרכב, הגברת
התחרות בין המוסכים – פתיחת המידע וזמינותו, מיחזור צמיגים, הגדלת דרישות
מקדמי הבטיחות מיצרני הרכב, ועוד.
אמנם, קשה
להתווכח עם הצלחות ואכן נכון להיום, אחרי עשור קדחתני של שינויים מהותיים
ועקרוניים בתוספת של שינויים תוך כדי תנועה, ניתן להיווכח כי כלי הרכב המשווקים
כיום באיחוד האירופי ובישראל בהתאמה, הינם כלי רכב מזהמים פחות, בטוחים יותר –
אך גם יקרים יותר. אך מישהו – כמו תמיד – משלם את המחיר.
העתיד המסתמן
האופק אינו בהכרח
ורוד – לפחות לא עבור העוסקים הריאליים (במובחן מהעוסקים ההוניים) בענף. הנציבות
קבעה יעדים מסויימים לשוק הרכב, ונראה כי יש בידה הכוח להשיגם. אך כידוע, הדרך
לגיהנום לעיתים קרובות רצופה בכוונות טובות ובדרך להשגת היעדים, ענף הרכב
בעולם המערבי עובר בימים אלו זעזוע קשה ומתיש – שסופו עדיין אינו נראה באופק:
1.
יצרני הרכב
נמצאים בקשיים כלכליים ומשלם המיסים המקומי תומך בהם.
2.
מפעלי ייצור רבים
מחליפים ידיים.
3.
פסי הייצור
נודדים לארצות בהן כוח העבודה זול יותר.
4.
שיטת המיסוי המגלמת
עיוות, הופכת את הליסינג לשיטה המשתלמת ביותר ועקב כך יצרני הרכב מפיצים יותר
ויותר רכבים (מרף הסטנדרט הנמוך) באופן מרוכז ובאמצעות ספקי משנה – חברות
ליסינג והשכרה.
5.
עודף הרכבים
הנפלט לשוק המשומש שוחק את ערך הרכב המשומש ובהתאמה את הרווחיות מהסחר בו
(תופעת הלוואי היא ההונאות הרבות המהוות פיצוי לשחיקה זו בקרב "סוחרי
רכב" מסוימים).
6.
התחרות הגדלה
בענף והזמינות ל"סחר קל" ובלתי מקצועי הכניסה שחקנים רבים וחדשים
לענף ורווחיות הסחר בחלקי חילוף נשחקת משנה לשנה.
7.
הבועות הכלכליות
הפיננסיות לא השפיעו לטובה על ענף הרכב שהינו ענף מסחרי טהור והכסף הרב
שהתגלגל בימי חגיגות הבועות הושקע לרוב בנדל"ן ובאפיקים פיננסיים.
8.
חגיגות אלה
הרחיקו את ילידי המדינות מהעיסוק במקצועות הכפיים ועיקר העובדים במוסכים ובענף
הרכב באירופה הינם מהגרים או בני מהגרים.
9.
המדינות מוציאות
הון עתק על בירוקרטיה– עובדה שגררה את כל מדינות אירופה להוצאות תחזוקה רבות של
מנגנוני הממשל (בתוספת שדרוג איכות המבנים והחיים בתוך סביבת העבודה שלהם)
ובהתאמה המדינות והרשויות מטעמן, מעלות את תעריפי השירותים והמיסוי לאזרחיהן.
10.
תעריפי מטבע
גבוהים המקשים על פרנסתו של היחיד.
11.
רוב הנטל לכיסוי
ההוצאה הממשלתית והעירונית נופל על העסקים הקטנים והבינוניים ובתוכם כלל
העוסקים בענף הרכב.
12.
החברות הפיננסיות
(ביטוח, קרנות השקעות וכד') הנסמכות על ניהול כספי ציבור זיהו מגמות אלה
ומנצלות את החולשה שייצרה התחרות המוגברת אצל העוסקים בענף ואט אט הן משתלטות
על תוצרי תעשיית הרכב באירופה וכופות על העוסקים לספק מוצרים ושירותים בתעריפי
הפסד על מנת לשרוד.
13.
חברות רבות
ובכללן עסקים משפחתיים שהתפתחו במשך מספר דורות בענף, לא שורדות.
14.
יצרני חלקי חילוף
ותיקים וגדולים נמצאים היום בתהליכי פשיטת רגל ו/או בתהליכי הבראה ו/או מכירה
ליצרני הרכב ו/או לאחרים.
15.
אספקת חלקי
החילוף בשנתיים האחרונות מיצרנים אלה – קשה, בעייתית ויוצרת תקלות שירות רבות
לנסמכים עליה.
16.
הצטרפות היצרנים
מסין וממדינות אסיה לתחרות הכללית הוסיפה "אש למדורה" ויצרה
סטנדרטים חדשים לסחר ולמרות האיכות המופחתת של הייצור, המחיר הנמוך ניצח את
היצרנים השמרנים ואלה נאלצו לצמצם את עסקיהם ואת פסי הייצור שלהם וחלקם אף
העבירו את פסי הייצור שלו למדינות אלה ו/או למדינות אחרות בהן ניתן להשיג כוח
עבודה וחומרי גלם בעלויות זולות יותר.
רשימה זו היא
חלקית ולא ממצה והיא מאפיינת את הקושי לגשר על השינוי החד שהעולם המערבי עובר
בימים אלה בתחום הצריכה הפרטית. אנו תקווה, כי סופו של התהליך, המבוסס על אדני
עיוות ופגיעה בעוסקים הריאליים, לא יהיה חזרה לנקודת ההתחלה – וגרועה ממנה.
השינויים בענף
הרכב והתחבורה
כחברים (ללא זכות
הצבעה, עקב כך שישראל אינה חברה באיחוד האירופי) במועצה האירופאית של ארגוני
הרכב, וכמי שחווים באופן יומיומי את תהליכי השינוי הנשכניים הללו בעצמנו, אנו
עדים למאמצים הרבים של גילדות הרכב השונות בעולם המערבי (כולל ארה"ב)
להאט את הקצב בכדי להסתגל לשינויים הרבים ולקשיים שאלה הביאו לענף.
קשיים ועיוותים
מבניים אלה גרמו לגופים הגדולים והחזקים מבינינו (חברות רכב, ביטוח, ליסינג,
השקעות, תעשייה ועוד) לצאת מבית העסק ולעלות לרגל למגדל השן של הממשל לבקשת סיוע וחילוץ על
מנת שהאחרון יעשה פעולות להצלת התעשיות הותיקות והמקומיות. בשלב זה, נכון
להיום, התחרות האמיתית על תפוקות הייצור משוק הרכב מתקיימת בזירת הכנסת והממשל
ולא בשטח העסקים הנורמאלי– הזירה האמיתית.
קריאות הגילדות המאגדות
את העוסקים הקטנים – הריאליים - בכל העולם, כולל בישראל, נופלות על אוזניים
אטומות ברוב המקרים ונראה גם שמנגנון הרגולציה החדש והרעב כבר לא מסוגל, גם אם
ירצה, לשנות את הרגליו החדשים ועל כן כבר לא נמצא רגולטור ואפילו לא איגוד
רגולטורים המסוגלים לעצור את הסחף. גם הפעולות שכבר נעשות היום לשיקום העסקים
הקטנים הן פעולות מינוריות ונקודתיות שלהערכתי, לא יועילו לטווח ארוך, ואולי
פשוט כבר נגמר כספו של משלם המיסים לאחר שגוייס לתמיכה בגופים ההוניים שאינם
עוסקים ריאליים.
השוק הישראלי
אני מצטרף אם כך,
לקריאתו של עמיתי מעבר לים, יו"ר התאחדות איגודי הרכב והמוסכים באירופה,
מר צ'רלס דה מרצ'לי, וקורא לממשל שלנו ששליטתו בשוק הרכב הישראלי מפוזרת
ומזיקה (רשות ההגבלים, רשות המיסים, משרד התחבורה על שלל אגפיו הלא מתואמים,
משרד האוצר ועוד) כי יאמץ תוכניות פעולה מרוכזות לשיפור היעילות של השוק
והתועלות הנגזרות ממנו לעוסקים ולציבור מאחר תופעות הלוואי המזיקות של השוק
גדלות והופכות אט אט לתופעות מרכזיות.
המשמעויות הנגזרות
ממגמה זו הן ברורות - קריסת משפחות, פיטורי עובדים רבים, הסתמכות על סטנדרטים
נמוכים, היפוך המגמה של ייצור הרכב – פגיעה בבטיחות ויצירת סיכונים רבים
לציבור הנוהגים ובעלי הרכב.
רונן לוי,
יו"ר איגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח.
שלח דוא"ל
![MCj04338830000[1]](news_153.files/image016.gif){kind=small}
