המהדורה המרכזית -רונן לוי

המילקי כפרפרזה לייאוש

השבוע רעשה וגעשה הארץ מכך שבנינו -  שרק לפני חודש דשדשו בביצת עזה, מחפשים – וגם מוצאים - לעצמם מקום אחר לחיות בו, ובאופן סמלי ועצוב התברר שהיעד המועדף עליהם הוא דווקא ברלין, גרמניה. לצעירינו, כך לפי התקשורת, נוח לחיות שם יותר מאשר במדינת היהודים שמצידה עושה כל מאמץ להקשות עליהם ולתחושתם – לחסום אותם ולא להציע להם שום עתיד כלכלי מתקבל על הדעת.

אנו בשום אופן לא תומכים בהיטמעות בעממים זרים, ואין צורך שנרחיב אודות האנטישמיות מקורותיה ותוצאותיה. כאן הוא ביתנו. אך יש בעיה בביתנו, ואנו מחויבים לפתור אותה, למען שבנינו יחיו כאן טוב יותר מאיתנו ולא ישקלו אפילו לעקור (ולדעת רבים – לערוק).

הנגיעה הישירה של יוקר המחיה לבעל המוסך

כשנכנסתי לתפקידי כיו"ר איגוד המוסכים בישראל בספטמבר 2006, נשלח אלי כתב עיתון מוסכים, יוני קלרמן ראיון כניסה לתפקיד. אני זוכר היטב את הפתעתו עת הסברתי לו כי המטרה הראשונה שלי כיו"ר איגוד הינה לטפל, יחד עם ראשי ארגונים אחרים, בבעיה הקשה של יוקר המחייה בישראל, הפוגעת באופן מהותי בעסקי המוסכים והתחזוקה בכלל. מר קלרמן לא הבין מדוע יו"ר איגוד מוסכים נדרש דווקא לעניינים שלכאורה אינם קשורים לאינטרס הישיר של בעלי המוסכים בישראל.

הסברתי לו כי הלחץ על משקי הבית (הדחק הכלכלי) מניע את הביקוש לשירותים פירטיים, לעיסוק בחלקים גנובים ולאובדן מאסיבי של לקוחות במוסכים החוקיים בישראל. תחזוקת רכב אינה דבר זול בשום מקום בעולם, ועל המדינה לדאוג כי לאזרחיה יהיה סל הכנסה המספיק לדיור ולתחבורה יחד עם כל שאר ההוצאות. כשרוב משקי הבית בישראל אינם מסוגלים לשאת בעלות תחזוקת רכבם במוסך חוקי יחד עם גידול ילדים, דיור, ושאר הצרכים המרובים – נפגעים גם ובעיקר בעלי מוסכים חוקיים המתמודדים בתחרות בלתי אפשרית מול המוסכים הפיראטיים.

מעטפת הכסילות

לצערנו, מעטים רואים את התמונה בכללותה, והאזרח הקטן אינו ער לסכנות האורבות בפתח מניהול מדינה באופן שמעודד שליטה של מיעוטים על כלל נכסי הציבור ועל טעמיהם והרגליהם.

למרות ש"הכתובת הייתה על הקיר", התחברו בעשור האחרון קבוצת "ראשי המשק" שכללה את בעלי העסקים הגדולים, את ראשי הממשל ובכלל זה משרד האוצר וכן ראשי ארגוני העובדים וחוקקו חוקים המעגנים את כלל הכסילות למעטפת אחת של ריכוזיות ושליטה עסקית בשילוב מונופול ממשלתי על מחירי התקורות של משקי הבית והעסקים.

התנהגות זו של הממשל היא שמייצרת את אובדן התקווה ואת אריזת המזוודות של מיטב בנינו.

כשבני ישראל המתינו במדבר להיכנס לישראל, דיווחו המרגלים כי זו "ארץ אוכלת יושביה" (במדבר י"ג, ל"ב). כיצד קרה שדווקא היום, כשאנו היהודים שולטים ומתנהלים כאן בעצמנו – הארץ זוללת את יושביה ואף יורקת אותם?!

גילוי דעת על היעדר רצון

דוגמא "טרייה" להתנהלות זו של הממשל קיבלנו אתמול במסגרת תשובה מהממונה על ההגבלים העסקיים לפנייתנו אליו  בנושא גילוי הדעת שהוציא הכולל הגבלות חדשות על איגודים עסקיים.

אנו שלחנו לממונה מסמך ארוך ומנומק בו פירטנו מדוע גילוי הדעת מהווה חסם נוסף לעסקים הקטנים, ואף ביקשנו ממנו, כי יואיל לטפל בבעיות הבוערות יותר של השווקים.

אמנם, קיבלנו תשובה תוך פרק זמן קצר (נדיר, לעיתים זה לוקח שנים ולפעמים זה נעלם בתהום הנשיה) אך קצרה ולאקונית, שהמסר העולה ממנה, כפי שניסח זאת אחד מחברי הנהלת האיגוד הבוקר: "בקיצור, אין חדש תחת השמש, הם (הרגולטורים. ר.ל.) ימשיכו לרמוס את העסקים הקטנים והבינוניים ולהעניק רוח גבית לתאגידים הגדולים."          

בסימן חג הסוכות

אנו נמשיך להיאבק בתוך הבית וננסה להמשיך ולבנות בית קבע לענף המוסכים והרכב בישראל, שיאפשר לנו, כך אנו מייחלים ומקווים, לחיות ולהזדקן בכבוד, וגם יחבק ויצמיח דור עתיד ראוי ואיכותי.

                                                                                     חג סוכות שמח