המהדורה המרכזית -רונן לוי
צעקת ישראל - מחאת ברלין:
העיסוק התקשורתי והציבורי האינטנסיבי ביוקר המחיה ובריכוזיות במשק
הישראלי נמשך, ומבטא את התסכול (ואף הזעם) הרב של אזרחי ישראל,
כמילות שירו של מאיר אריאל
"צועק את שחסר לו"
"אדם צועק את שחסר לו ...
לא חסר לו - לא צועק".
והצעקה – גדולה ורמה היא.
כנס משותף עם נציגי ה OECD:
ה- OECD
הוא ארגון בינ"ל לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי
של
המדינות המפותחות המקבלות את עקרונות
הדמוקרטיה הליברלית והשוק
החופשי. כלפי חוץ, אנו אוהבים להציג עצמנו ככאלה.
ביום ב' השתתפנו נציגי האיגוד בכנס המשותף שכלל גם נציגים של משרד
הכלכלה, התאחדות התעשיינים, לשכות המסחר, ובתי הספר המקצועיים
בישראל.
נציגי הארגון מחו"ל חילקו למשתתפים ספרון המסכם עבודה שבוצעה
ונערכה על ידי צוות הארגון על החינוך הטכנולוגי בישראל ועל התועלת
הרבה שתצמח לישראל מהשבת החינוך הטכנולוגי לארצנו. המחקר המקיף
מפרט ומנמק, עם אסמכתאות ודוגמאות ממדינות אחרות, את הפעולות
הנדרשות להצלחה במימוש פרויקט חשוב זה.
התרגלנו שמנהיגי הממשלות האחרונות סבורים שמה שחסר לנו הוא מלל ולא
עשייה והם "מפציצים" אותנו מזה שנים רבות בכמויות אדירות של מלל
המבטיח שינוי ורפורמות. הבעיה העיקרית של הנוהג הנפסד הזה הוא
שבמקום לייצר אמון - העם מאבד את האמון. מבחינת האזרח הקטן, עובדה
אחת פשוטה הוכחה לו מניסיונו האישי המר - חומות הבירוקרטיה,
הריכוזיות, המונופולים, והשחיתויות – מונעות ממנו אפילו הישרדות
יומיומית בכבוד, וחסמו לו לחלוטין את האופק שאיחל לעצמו.
אנו מקווים ומייחלים כי זו הפעם – המלל המתיש והארוך יהפוך בסופו של דבר לעשייה ולבניית אמון מחודש בין האזרח לבין נבחריו והפקידות הממשלתית.
החינוך הטכנולוגי בישראל :
ביום ג' הצטרפנו (שרון דוידוב, יו"ר סניף ירושלים, אבי בצלאלי בעלי
מוסך בצלאלי במישור אדומים ואנוכי) לביקור של נציגות ה
OECD
ומשרד הכלכלה בבית ספר אורט הערבה בירושלים. מצאנו צוות מורים
והנהלה מדהים שמטפל בתלמידים כמו היו ילדיהם-שלהם ומטפח אותם
בניסיון לתת להם כלים מעשיים לחיים. לא הופתענו כלל מה-"ממצא"
ועבורנו, הוא לא היה מרעיש כלל ועיקר. דווקא התמונה היפה הזו של
הטיפול המסור בנוער הלומד בבית ספר תעסוקתי העציבה אותנו, מטעמים
רבים, אותם שטחתי בפני נציגי משרד הכלכלה שהיו איתנו במקום:
1.
רוב בני הנוער שלומדים בבתי הספר הללו את מקצועות הרכב אינם מגיעים
למוסכים אחרי שחרורם מהצבא ו/או בכלל. משמע - בתי הספר הללו אינם
מהווים "פס ייצור" אמתי לאספקת עובדים לענף המוסכים והרכב בישראל.
2.
הביקוש ללימודי הנדסאי רכב לבוגרים דווקא עולה על ההיצע והגורם
שמונע פתיחת כיתות ו/או בתי ספר נוספים להנדסאים הוא – הפתעה! -
הבירוקרטיה מאותו משרד המשקיע הון עתק בשיווק החינוך הטכנולוגי (את
חלם כבר הזכרתי?). המשמעות היא שתעשיית הרכב והמוסכים מפסידה מאות
הזדמנויות לקליטת כוח אדם איכותי בכל שנה ושנה.
3.
החינוך הטכנולוגי מובל על ידי המדינה ולא על ידי התעשייה – מצב
הפוך בדיוק מההגיוני והיעיל. כך, התעשייה "ממתינה" בלית ברירה
לבוגר לאחר שיסיים את לימודיו שתכניהם ואופן ההכשרה בהם מוכתבים
לחלוטין ע"י הפקידות של משרד הכלכלה, במקום שיוכתבו וינוהלו ע"י
וע"פ הצרכים הממשיים בשוק העבודה הרלוונטי. כתוספת אבסורד הנובעת
מכך, אנו המעסיקים נדרשים לספק שירות לבתי הספר ולמשרד כלכלה על
בסיס תפיסת עולמם התעסוקתית במקום שהפקידות תבצע את הדרישות שלנו
ותתאים את הלימודים לתעסוקה הנדרשת אצלנו. המשמעות כאמור בסעיף 1 -
"פס הייצור" אינו מייצר את ה"מוצר" הנדרש.
4.
בעיית הריכוזיות והמונופולים (כולל המונופול הממשלתי) יוצרת מציאות
בה נותני השירותים הגדולים (מיעוט) מספקים שירותים ללקוחות הגדולים
(מיעוט) ורוב העוסקים העצמאים נשארים קטנים ללא יכולת התפתחות
וחדירה לתחומים ולשווקים נוספים, ואלה המועסקים אצלם לעולם לא
יתפתחו בשכר ו/או יצליחו לפתוח בעצמם עסק קטן שיהפוך לגדול.
המשמעות - חומה בצורה לתקוות הפיתוח וההתפתחות לרוב אזרחי ישראל -
בכל ענפי המשק בישראל.
ובתוספת הלעג לרש:
לסיום הדיון המצער על "יעילות" החינוך הטכנולוגי ועל מנהיגות הגיח
לו לפתע השר שלום סילבן ופרק את שעל ליבו
באמירה אומללה המשקפת את הלך הרוח של מנהיגי ישראל בשנים
האחרונות המשתחווים לבעלי הון שיצרו את הונם מרגולציה מעוותת ולא
מיצרנות אמיתית וצוטט כמי שהטיח בראש הממשלה: "שהבן שלך יהיה פחח".
משמע, פחח = גרוע מעבריין, במקום נמוך במדרג המקצועות מ-
"פרופסור", "רופא" "סוחר בניירות ערך" וכו' ובוודאי שנחות לאין
ערוך מ – "טייקון", שהוא כנראה ה-"מקצוע" היחיד האהוב ומכובד על
ידי נבחרינו.
מאחר והשר סילבן פגע לשווא באלפי בעלי המוסכים העמלים והיצרנים ועשרות אלפי עובדיהם, פנינו אליו הבוקר במחאה, מלווה בהזמנה לבוא ולהכיר מקרוב את "הפחחים" העוסקים מדי יום "על רצפת המוסך" בטכנולוגיה גבוהה לאין ערוך ממה שהוא חושב – בטעות. אין לנו הזכות המוסרית לשתוק כאשר מסרסים את מהות קיומנו ופוגעים בכבודנו. רצ"ב המכתב וגם קישורים לראיונות שנערכו עמנו בתקשורת בנושא: דמרקר ; וואלה ; חדשות
YNET VIDIO
; NRG
לא ציפינו כי נבחר ציבור בדרג כה רם יעלוב ויזלזל באזרחים – שהם
אבן הבניין של המשק והחברה הישראלית וגם מי שמשלמים את שכרו-
בצורה כה בוטה, אבל במחשבה שניה אולי היה עלינו לצפות לכך. הרי
משפילים ומזלזלים בנו – כל העוסקים הקטנים - מדי יום ביומו בכל
דרגי ומסדרונות הממשל העירוני והמדינתי.
התקווה, האמונה והחזון הם הבסיס לכל מיזם ולתחושת השייכות והביטחון של כל אזרח במדינתו ועל נבחרי הציבור חלה החובה להשיב אותם ולא להמשיך ולפגוע בהם.
הצעת חוק רישוי השירותים לרכב:
בשבוע הבא יתקיים דיון נוסף בוועדת הכלכלה על סעיפי הצעת החוק,
הפעם יידונו הסעיפים העוסקים ברישוי מוסכים ומנהלים מקצועיים
במוסך.
בסך הכול, אנו מרוצים מגישת השר וצוות משרדו הפועלים ליישם שינוי
בתמהיל הריכוזי והלא יעיל של ענף הרכב בישראל בהווה והעתיד, אך אנו
גם שומעים את
הלך הרוח הציבורי שאבדה סבלנותו מקצב החקיקה ומקצב היישום של
הבטחות השר לגרום לשינוי רדיקאלי בענף. להבדיל מאלה הטוענים כנגד
השר והמאשימים אותו במצב העגום של הענף, אנו יודעים כי האשם האמיתי
הוא משרד האוצר הפועל לשמר את המצב הנוכחי ולנהל את הכנסות המדינה
מתוך פריזמה צרה אינטרסנטית (וחד צדדית) וממילא גם לא אפקטיבית.
פקידי האוצר (רשות המיסים, הפיקוח על הביטוח, הפיקוח על שוק ההון,
הממונה על ההגבלים וכד') שאימצו את יציבות תאגידי הענק כערך עליון
שאין בלתו ושהפקירו בכך את כל הקשור לזכויות אזרחיות, פעלו לחוקק
חוקים ותקנות החוסמים כל תחרות ומתחרים פוטנציאלים. הם גם אלה
שאילצו את שר התחבורה למצוא פתרונות יצירתיים "עוקפים", ולהימנע
מלנגוע ב-"קודש הקודשים", הלא הם: המיסוי על הרכב החדש; השותפות
העסקית בין רשות המיסים ליבואני הרכב; שיטת מיסוי השימוש ברכב
המעודדת את הליסינג התפעולי ואת הדלק "חינם"; האגרות השנתיות;
התנהגות חברות הביטוח המפוקחות על ידי האוצר ועוד אמצעי גבייה נוחה
וקלה לקופת האוצר על חשבון התקווה, הכבוד וההתפתחות של העסקים
הקטנים בענף ושל הצרכן הממוצע שכבר לא נותר לו כל סיכוי "לגמור את
החודש".
אתמול
פורסמה כתבה לפיה שר התחבורה אינו מרוצה מקצב החקיקה הקיים וכי
הוא שוקל להעביר את החקיקה לוועדה אחרת בכנסת. אנחנו לא מכירים את
הפרטים המעכבים את החקיקה אך אנו יודעים בוודאות שהחקיקה אותה מקדם
השר אינה מספקת וכי עליו לדאוג ל"הכניע" את אגפי משרד האוצר
ולדאוג:
1.
להפחתה משמעותית במיסי הקניה על רכב חדש.
2.
להכנסת גורמים נוספים לענפי הייבוא של הרכב והחלקים (מתבצע).
3.
להכנסת גורמים עסקיים נוספים לענף ביטוח הרכב רכוש.
4.
להפחתת מיסוי על הדלק.
5.
לאסור בעלויות צולבות של יבואני רכב/ביטוח/ליסינג/חלקים/צמיגים
וכד'.
6.
לחייב יבואני רכב להחזיק מוסך אחד וסוכנות מכירה אחת בלבד.
פעולות אלה חייבות לבוא יחד והן תשלמנה זו את זו וכך תושג המטרה -
הגברת הבטיחות, פתיחת השוק, והוזלת כלי הרכב ותחזוקתם באופן
ניכר.
שבת שלום
רונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח. שלח דוא"ל  | 
