השבוע פורסמה כתבת תחקיר של אמנון לוי על ההסללה של בני הנוער משכבות חלשות בחברה. הכתב לוי, התייחס למקצועות הרכב כמקצועות שאינם דורשים השכלה וידע אשר ההסללה לגביהם מבוצעת כביכול ולדעתו על בסיס עדתי.
איגוד המוסכים, שמחפש פתרון לתעסוקה בענף הרכב המתפתח והטכנולוגי מזה זמן רב, מסכים כי השיטה להסללה והזנחה של החינוך המקצועי – אינה מיטיבה למוסכים, לא למשק ולא לנוער המבקש עתיד מקצועי וכלכלי.
אך לצערנו השתמש הכתב בדימויים ובעובדות לא נכונים:
1. לימודי הפחחות והצבע נפקדים מזה עשרות שנים מתכניות הלימוד של משרדי החינוך והכלכלה ובני נוער לא מופנים ללימוד מקצועות אלו בכלל.
2. הבעיה של תדמית מקצועות הרכב היא תרבותית ולא עדתית ובכל העולם המערבי לומדים ועובדים במוסכים בני הנוער המקומיים ולא רק מהגרים.
3. הכתבה דנה רק בבתי ספר מקצועיים בניהול משרד הכלכלה, המכשירים את התלמידים ליסודות המקצועות בלבד וללא תעודת בגרות.
4. בתי הספר המקצועיים בישראל וגם בעולם סובלים מחוסר מורים מאחר ומקצוע ההוראה בחינוך המקצועי אינו מוסדר.
5. ילדים בבתי הספר היסודיים לומדים בכיתות גדושות הסובלות מקושי אינהרנטי ביחסי מורה- תלמיד. קיים חוסר משמעותי בהוראה מתקנת ברמה גבוהה ופרטנית בשלב בית הספר היסודי לצורך הכשרת התלמידים ה”בעייתיים” לקראת חטיבת הביניים והתיכון.
6. שיטת התגמול בין משרדי הממשלה – חינוך וכלכלה לבין הרשויות המקומיות ובתי הספר יוצרת שיטת סלקציה כלכלית ולא שיטת מיון איכותית על בסיס פוטנציאל התלמיד.
אלה, בעיננו, אינם כשלי אפליה עדתית כנטען בכתבה אלא כשל מערכתי ומנהיגותי מתמשך; ממשלה שסובלת מאדנות טבועה שאינה מתייחסת לפרט כפוטנציאל צמיחה אלא לתוצאות כלכליות “כלליות“ בלבד.
הכתב נמנע מלבדוק את מערכות ומנגנוני השיטה ועל כן לא הביא כל הצעה לפתרון והסיק מסקנות נוחות ומותאמות לתזה אישית.
איגוד המוסכים, לאחר חקר ארוך ומתמשך של צורכי בני הנוער ושל מנגנוני הלימוד וההפניה/הסללה של בני הנוער לבחירת מגמות או מקצועות בגיל צעיר, החליט להציע ולקדם שינוי בכל הקשור ליחס ולביקוש של המקצועות ובכל הקשור לשינוי תכניות הלימוד ובכל הקשור ליצירת הזדמנויות לתעסוקה מכבדת ומכובדת.
החינוך הטכנולוגי בישראל – פעולות מיזמים ורעיונות שאנו מקדמים:
החלטה זו הניעה אצלנו פעולות ורעיונות רבים שאנו מבצעים ומקדמים באופן שוטף:
1. חידוש והעצמה של מכללת הבוגרים של איגוד המוסכים.
2. אימוץ והעצמת פרויקט המייסטר היוקרתי ובו מוכשרים תלמידים ישראלים מצטיינים בבתי הספר הטובים בגרמניה.
3. יצירת מודל ישראלי למקצועות רכב הנדסיים נוספים בבתי הספר התיכון המותאמים לבתי הספר המקצועיים והעיוניים גם יחד.
4. דחיפה ושותפות לסיום פרויקט איחוד המקצועות ברכב.
5. בניית תכניות לימוד ללימודי רכב (לא רק מכונות ומכונאות) ברמה טכנולוגית גבוהה + תעודת בגרות מלאה ואופציה לסיום לימודים עם תואר הנדסאי+ תעודת הוראה (עתידי).
6. ניהול מסע ארוך לריתום, גיוס תמיכה ויצירת שותפות בין משרדי הממשלה השונים, בין הרשויות המקומיות וכד’ והצלחנו לשכנע אותם לתמוך בהעצמת החינוך הטכנולוגי המקדם ולא כפי שהדבר הוצג בכתבה.
פעולות אלה, שאת תוצאות חלקן אנו כבר רואים בתשדירי השיווק של משרד החינוך, כבר מייצרים ביקוש ער ומבורך ללימודי מקצועות הרכב הגבוהים – ללא כל הסללה וללא כל “אפליות”.
ביקוש זה מוכיח כי אנו פועלים נכון וכי נוכל גם בעתיד, לייצר ביקוש רצוני גם ללימודי מקצועות אחרים בהם ניכרת מצוקת הכשרה: פחחות וצבע, התמחות ברכב כבד/צמ”ה/חקלאי ועוד.
אנו בונים תכניות לימוד והכשרה ייחודיות שתתאפיינה בכיתות קטנות בהן כל תלמיד יקבל חינוך, הדרכה וליווי שיותאם לו אישית בדרך להצלחה האישית; בכך שניתן יהיה ללמוד הנדסאות רכב כמגמה נפרדת ומורחבת גם בבתי הספר העיוניים; בציוד ועזרי לימוד ברמה גבוהה; בכך שילמדו מורים איכותיים ובעלי יידע נרחב ויכולות הוראה וחינוך ברמה גבוהה –ועוד.
ענף המוסכים בישראל אינו נשלט על ידי בעלי מוסכים מעדה זו או אחרת ובעלי המוסכים באים מרקעים שונים וממדינות הגירה שונות ומשונות – לרכב אין עדה, מדינה או דת אלא צורך באהבת המקצועות הטכניים והיכולת להכיל ידע רב בשילוב יכולות טכניות אישיות ויכולות ניהול.
אנחנו בטוחים כי – אמנם בעבודה קשה – אנו בדרך הנכונה להסללה רצונית של בני נוער המעוניינים בלימודים מאתגרים וביכולות תעסוקה וצמיחה מבטיחים ומתגמלים לעתידם.
שמאי על שמאי על שמאי
השבוע תיעד איגוד שמאי הביטוח בדף העדכון השבועי לחבריו את התעצמות שיטה שבה נוקטות חברות ביטוח מסוימות לצורך פיקוח על מחירי המוסכים ועל מיהות התיקון המקצועי במוסך.
מתרבים מקרי הביטוח (תביעות לפוליסה) שבהם מבוצעת “הסללה“ דה פקטו:
1. שמאות אובייקטיבית של שמאי חוץ.
2. שמאות נגדית לא אובייקטיבית של שמאי בית (המכונה –“בקר” ).
3. שמאות מכריעה על ידי שמאי בית של חברת ביטוח אחרת (אובייקטיבית?).
משמע – שמאי החוץ מתמודד מול שני שמאי בית בהערכת הנזק לפיצוי המבוטח. זאת, בהנחה שאותו שמאי חוץ לא נכנע כבר מראש ללחץ “מלמעלה” ליישר קו עם ה-“אג’נדה” של חברת הביטוח לגבי התעריף “הראוי” לשעת עבודה ו/או לחלפים.
באופן “מפתיע” ראינו גם שמאות נגדית של שמאי בית המפרטת מה לא תקין בשמאות הראשונה של שמאי החוץ המבוקר באופן סדיר על ידי אותו שמאי בית?! – משמע – שמאי הבית כבר מנחה בין השורות את שמאי החוץ “הסורר“ על אופן ניהול כתיבת שומה לרכב ומבלי משים גם כתב שם המלצות הנוגדות את חוזר 2 ואת הוראת הנוהל שיצאה בשנת 2004 בכל הקשור לקביעת מחירים חלפים לצרכן על ידי שמאי.
אנו שמחים שאיגוד השמאים, למרות היותו שותף בהרכבת רשימת השמאים המכריעים, מבין כי רשימות שמרכיביהן לא אובייקטיביים לגמרי – הן רשימות פסולות, וכי יש לפעול לשינוי מידי במסגרתו כלל השמאים שיפעלו לשום תיקון לפיצוי מבוטח, יהיו שמאים אובייקטיבים ושאינם עובדים שכירים של חברות ביטוח או ליסינג.
אני מעריך, לנוכח מקרים רבים הנערמים על שולחננו לאחרונה (שרבים מהם נוגעים, לצערי לשימוש פסול ומוטה ע”י חברות הביטוח במנגנון השמאי המכריע) שענייני השמאים והשומות והבעיה הנצחית של אובייקטיביות השמאי לא יסתיימו בקרוב, ויתכן גם כי ניאלץ לשוב ולהיאבק במלוא העוז גם בזירה זו. עצם העובדה ששוב מתחילה תופעה של אי עמידה דווקנית באמור בקודקס בחקיקה וההחלטות של המפקח על הביטוח, מוכיחה שוב כי רמת האכיפה של רוח המחוקק – לא קיימת.
שבת שלום,
רונן.
