גיליון מספר 438

מזה חודשים רבים שאנו מדווחים לכם על הקורות בדיוני חקיקת הצעת חוק רישוי השירותים לרכב, חוק שאמור להוות את הפלטפורמה לתחרות בריאה וליישור קו של ישראל עם אמות המידה של ה – OECD האירופי (אליו הצטרפה ישראל בקול תרועה רמה).

בשבועיים האחרונים האיצה וועדת הכלכלה את קצב הדיונים בשאיפה לסיים את החקיקה במושב הכנסת הנוכחי עד חג הפסח. אנו נאלצים להישאר בדריכות ולעמוד על המשמר כנגד המתקפה על מקצוענו ופרנסתנו, ולהעלות שוב ושוב, כמו בכנסת הקודמת, את הנושאים המהותיים והבסיסיים שבלעדיהם לא ניתן יהיה לקיים את הענף לדורות הבאים.

לצערנו, העמדות הקשיחות של נציגי משרד התחבורה לא חדשות לנו, והוא עומד בסירובם לאמץ כלשונן את הדירקטיבות ואת הלך הרוח בעולם המערבי בכל הקשור לתחרות, לזמינות העסקים הקטנים לשוק לקוחות ולזמינות המקצועית למידע ולהכשרות מקצועיות ישירות מיצרן הרכב או מנציגיו.

בשבוע שעבר הגדיל לעשות סמנכ”ל משרד התחבורה מר אבנר פלור (שאת פועלו בתחומים רבים אנו מוקירים ומעריכים) משהוציא ליו”ר ועדת הכלכלה מכתב המסרב להיענות לבקשת חברי הוועדה המחוקקים ולהציג לבקשתם, נוסח להגבלת ההשתלטות של יבואני הרכב הישירים על מוסכים על פי מתפתח של נתח שוק באזור שיווק. במכתבו אל יו”ר הוועדה, מר איתן כבל, מפרט סמנכ”ל משרד התחבורה מדוע לדעתו “אין בעיה” בתחום התחרות במוסכים מאחר וליבואני הרכב יש מספר מועט של מוסכים יחסית למספר מרכזי השירות שאינם בבעלות ישירה של יבואני הרכב (לטענתו, 40 מתוך 600).

מכתב זה מבטא התעלמות מקוממת מהמגמה הידועה לכולנו שהביא לכך שבשנים האחרונות יותר מ – 80 בעלי מרכזי שירות של יבואני הרכב נפלטו אל מחוץ למעגל הזמינות לשרת לקוחות כנציגי יצרני הרכב וחמור מכך – מעל 4,000 מוסכים פרטיים ושאינם קשורים ליבואני הרכב הישירים מופקרים לטובת מיעוט בעלי הון ולטובת האינטרסים שלהם המייצרים נתיב בטוח וכפייתי של לקוחות למוסכים שברשותם ולמוצרים שהם משווקים.

ועדיין, השאלה הרלוונטית אינה המספר הקשיח של המוסכים, אלא נתח השוק של מוסכים בבעלות יבואן באזורי שיווק מרכזיים. בירושלים, ראשל”צ, פ”ת, חיפה והקריות וכד’ – נתח השוק הנשלט על ידי חלקם, הוא גבוה מ-50% באופן יחסי למרכזי השירות שבבעלות סוכנים פרטיים.

לסוגיה זו לא נתנו מר פלור ומשרד התחבורה כל מענה עד עתה, כמו גם לסוגיה שהעלה ח”כ ביתן, חבר הוועדה, המודאג מהענקת אופציה ואפשרות עתידית להשתלטות היבואנים על הנתח העיקרי של מוסכי השירות ועל אספקת חלקי החילוף לאותו אזור שיווק.

ברוב השווקים הריכוזיים בישראל נעשו צעדים להגבלת כוחם של הספקים העיקריים להכתיב מחיר ולשווק באופן ישיר ללקוח במקומות בהם יש לו שליטה. הסיבה לצעדים המצרים היא תמיד אותה אחת – יצירת תחרות ומניעת יכולת של ספק להכתיב מחירים ולשלוט ב- “מדפים” (הווירטואליים והפיזיים). שכן כידוע, שליטה וכוח להכתיב מחירים – מביאים לשליטה דה פקטו. עוד לא נולד מי שיוותר על הפיתוי.

הצעת חוק רישוי שירותי הרכב הנידונה בכנסת בימים אלו היא הזדמנות חד פעמית עבורנו לערוך תיקונים ולהכין פלטפורמה לחופש עיסוק, להשבת הפרנסה ולביטול הדיכוי בענף תחזוקת הרכב בישראל.

“כללי המשחק” החדשים שאנו דוחפים להכללתם בחוק, משרתים את המטרות הבאות :

1. מוצרי תעבורה מקוריים ואיכותיים במחירים סבירים ובזמינות לכלל בעלי הרכב בישראל.
2. תחרות ופתיחת חסמי רכש על ידי מי שאינו קשור ליבואן רכב “ישיר”.
3. זמינות למידע, ציוד והכשרות = תיקונים איכותיים ובטיחותיים ליותר בעלי רכבים באמצעות מספר רב של נותני שירותים.
4. עידוד עסקים קטנים ובינוניים.
5. יצירת ביקוש מחודש לתעסוקה בענף תחזוקת הרכב.

מציאות הדיכוי הכלכלית, שהעסקים קטנים והצרכנים בישראל חווים בימים אלה (ולא רק בענף הרכב), היא עגומה ולא נראה שהיא מטרידה במיוחד את נציגי הציבור, אשר אינם מזדרזים  לספק לה פתרון באמצעות חקיקה ואכיפה וזאת הניגוד גמור לרטוריקה אותה הם “משווקים” לנו השכם והערב.

ברצוני לחלוק עמכם תגובה שקיבלתי באופן אישי מאחד מבעלי עסקים בכירים בישראל (לא מתחום הרכב), לאחר הפרסום של עמדות נציגי משרד התחבורה בעיתון דמרקר ב 16.2.2016 :

“רונן לוי  ידידי היקר שלום,

רציתי להזדהות אתך ולעודד  אותך במאבק החשוב בנושא הרפורמה במוסכים של יבואני הרכב.

אני מאחל לך להמשיך למצוא תעצומות נפש לשפר המצב במעגל שלך.

אם יהיו מעגלים כאלו רבים בארץ, מצבנו יהיה הרבה יותר טוב.”

תיקון כשל בכשל אחר:

לצערנו לא נוכל להיות אופטימיים לגבי שינויים בתפיסת העולם של משרד התחבורה. אנו אפילו לא בטוחים שמדובר בתפיסת עולם ובמדיניות מובנית או שמא בכניעה רנדומאלית ללחצים מצד בעלי עניין חזקים.

משרד התחבורה מתגאה בימים אלה בפתרון החדש שיצר לאזרחי ישראל : מתן אפשרות לייבוא אישי של חלקי חילוף לרכב בחו”ל ובאמצעות חנויות מקוונות, דרך שהפכה להיות לכאורה היחידה לצרכן שמנסה להשיג מוצרים טובים במחיר הוגן.

אך דרך זו היא כשל הן ברעיון והן ביישום, והיא אינה דרך הישר ומהווה המשך מדיניות של זלזול ופגיעה בעסקים הקטנים המקומיים ובמרבית צרכני השירותים לרכב בישראל :

במקום להנגיש את אותם מוצרים בישראל ובמחירים זהים בחו”ל ועל ידי בעלי הרישיונות בישראל, בוחר משרד התחבורה לייבש את העסקים הקטנים בישראל ולהעניק פרנסה בשפע לעוסקים דומים בחו”ל שהציבור פונה אליהם, בצר לו, לרכישת החלקים לכלי הרכב. כל זאת הוא מעודד בגאווה והעיקר שלא לפגוע בנתיבי העושר/ק של מיעוט בעלי הון והשפעה.

המדובר בחלקי חילוף שאין עליהם מגבלות “כשרות” ושממילא אין להם תחרות מקומית שיש להגן עליה, על ידי יצרנים/תעשיינים ישראלים, ועל כן אין לקבל שום תירוץ לכניעת משרד התחבורה אודות הכתבת המחירים לצרכן הישראלי, והתוצאה – מחירי רוב חלקי החילוף המקוריים בישראל יקרים יותר ממחיר לו זוכה הצרכן האירופאי/אמריקאי/אסייתי. מציאות זו, דוחפת את הצרכן הישראלי לרכוש את אותם המוצרים ישירות מספקים בחו”ל.

ביטוח רכב – מציאות דיכוי זהה:

המצב אינו שונה בכל הקשור לכוח העוצמתי שמספקים משרדי האוצר, המשפטים והתחבורה לחברות הביטוח, ולמתן “רוח גבית” לאותן חברות במקרה של התנהלות אנטי צרכנית ושפוגעת בפרנסת העסקים הקטנים בשוק הרכב – מוסכים, ספקי חלקים וחומרים ושמאי הרכב.

לקוח שאינו בוחר בנתיב ההסדרים של חברות הביטוח – מוסך הסדר ושמאי הסדר – סובל מהתעמרות ומאפליה מקוממת הגורמים להפרשים בכיסוי עלות הנזק, להפרשים בכיסוי עלות שכ”ט שמאי אחר, בעלות כינון והשבת הפוליסה לקדמות ובפיצוי בגין ירידת הערך שנגרמה לרכב.

התנהלות זו גורמת לסוכני הביטוח ולנציגי הביטוחים הישירים להסביר ולשכנע את המבוטחים שלהם לבחור ב”נתיב הבטוח” בו שולטות חברות הביטוח באמצעות שליטתן על פרנסת מוסכי ההסדר, על פרנסת השמאים ועל ההוצאה הממוצעת לתיקון נזק ועל הממוצע השנתי של עלויות סך הנזקים. שליטה זו מאפשרת להם לגזור קופונים שמנים ומופרכים למיעוט בעלי שליטה ובעלי תפקידים ובמקביל למנוע פיתוח והתפתחות של ענף הרכב העוסק באספקת השירותים לניזוקי התאונות. את התוצאות הרות האסון אנו רואים במוסכים באופן יומיומי ולהלן דוגמא אחת מיני רבים שבה רואים את תוצאות השיטה הנתמכת על ידי נציגי הממשל שלנו –  חוסכים עלויות לתיקון נזק ומסכנים את משתמשי הרכב :

תלונת איגוד השמאים:

איגוד השמאים שיגר מכתב למפקחת על הביטוח השבוע ובו מתוארות העבודות שנדרש שמאי החוץ לבצע עבור חברות הביטוח המשלמות את שכרם ב”נתיב הבטוח”. בדיווח השבועי של איגוד השמאים לחבריו הוא מפרט :

“על פי התלונות שהגיעו לידנו, חלק מהמבטחות ומסוכני הביטוח דורשים מהשמאים לפעול כמסלקי תביעות, להחתים מבוטח על הסכמה לקבלת פיצוי גלובלי כולל ויתור על תביעות נוספות כנגד המבטחת, דרישה להחתים דורשי שרידי רכב על מסמכים שונים, מילוי טפסי תביעה, דרישה כספית מהמבטחת ומעקב אחר ביצוע התשלום, מעקב אחר משך ביצוע הטיפול לצורך קבלת רכב חלופי שאינו חלק מהנזק לרכב אותו התבקש השמאי להעריך וחלוקת תשלומים בין הספקם השונים והמלצות להפחתת השתתפות עצמית למוקדי הנזק ולעיתים אף מתבקש השמאי לבצע סקר מיגונים כחלק מעריכת השומה.

אנו מדגישים: דרישות אלה אינן עולות בקנה אחד עם תפקיד השמאי כפי שנקבע ע”י משרד התחבורה ומתייחס לקביעת שווי רכב ולקביעת הנזק הפיזי וירידת הערך שנגרם לרכב בעקבות תאונה. ביצוע שירותים עבור המבטחת, שאינם חלק מעריכת השומה, עלול ליצור קשר מיוחד בין המבטחת לבין השמאי. קשר מיוחד בו השמאי משמש כשלוח של המבטחת ביחסיה מול המבוטח, עלול לפגוע באובייקטיביות השמאי ולהעמיד אותו במצבים בהם קיים חשש לניגוד עניינים בפעילותו המקצועית. בהתאם להוראות חוזר השמאים, קיום קשר מיוחד אשר עלול להעמיד את השמאי בניגוד עניינים די בו כדי להביא להגדרתו של שמאי כ”שמאי בית” ולהוצאתו מרשימת “שמאי החוץ” של אותה מבטחת.

אנו ביקשנו מהפיקוח לקבל הנחייתו בנוגע להפסקת פעילות שמאי החוץ בתחומים שאינם קשורים לשמאות. כמו כן, ביקשנו כי שמאי אשר מבצע עבודות שאינם בתחום השמאות, יוגדר כשמאי בית ויוצא מרשימת שמאי החוץ של אותו מבטח.”

לצערנו, אנו יודעים כי גם פנייה זו ותיאור מציאות זה לא יגרום לנציגי המפקחת על הביטוח לשנות מדיניות ולהפסיק לתמוך במדיניות ובשיטת הפעולה של חברות הביטוח. סטטיסטית, רבים מהם יעברו לעבוד בחברות ביטוח ו/או במוסדות פיננסיים שונים בשנים הקרובות ואולי זו הסיבה לתמיכה ואולי יש סיבות אחרות הנעלמות מעיני הציבור.

לדוגמא, השבוע הוציאה המפקחת על הביטוח טיוטה לשימוע לחברות הביטוח לגבי שינוי מתוכנן להסדרת סילוק תביעות מבוטחים בענפי ביטוח שונים. לגבי ענף הרכב היא מציעה את השיפור הבא:

• חברת ביטוח לא תקזז כספים מהתשלום שלו זכאי צד ג’, בטענה לרשלנות תורמת מצדו, מבלי שתציג ותפרט בהרחבה לצד ג’ את העובדות והנסיבות המבססות את טענת הרשלנות התורמת כאמור.
• במקרה של אבדן גמור לרכב, לרבות אובדן גמור להלכה, חברת ביטוח לא תקזז מתגמולי הביטוח המשולמים למבוטח או לצד ג’ את יתרת אגרת הרישוי בעד הרכב ביחס לתקופה שממועד קרות מקרה הביטוח ועד לתום תקופת הרישוי של הרכב.
• חברת ביטוח לא תתנה מתן הנחה בהשתתפות העצמית למבוטח בהתאם לסוג השמאי שיבחר המבוטח.

הנחיות שוליות אלה, ככל שגם הן חשובות, מוכיחות בעליל כי המפקחת על הביטוח אינה פועלת לתקן את הכשלים המהותיים והכואבים. בחירתה לגעת דווקא בנושאים שהם “תחת הפנס” משאירה לחברות הביטוח מרחב גדול להמשיך ולנתב את המבוטחים ל”נתיב הבטוח” הפוגע ברכושם במקרים רבים ולהתעמר כלכלית ותהליכית בבוחרים ב”נתיב הלא בטוח” – שמאי אחר, מוסך חופשי וחלקי חילוף באיכות והתאמה לרכב.

הפרת האמון ואובדן האמון

הבחירה החופשית של נציגי הממשל שלנו במדיניות הפוגעת ברוב רובו של הציבור הישראלי המשרת במילואים והמשלם מיסים, מחריבה לחלוטין את האמון באותם רגולטורים האמורים לפעול עבורנו ובשבילנו, בשרים המופקדים עליהם וברשות השופטת שלרוב מיישרת קו עם מדיניות הרגולטור.

נקודת אור ירוקה

העדנה היחידה לה זכינו השבוע באה מהשר להגנת הסביבה, מר אבי גבאי, שהחליט לשים קץ להתעמרות עמותת מלר”ז בעסקים הקטנים במשק הישראלי :

“לפני כחודש הודיע השר גבאי לעמותת מרל”ז (המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אוויר בישראל) כי מכוח סמכותו בחוק החליט להוציא את העמותה מרשימת הגופים המוכרים בחוק למניעת מפגעים סביבתיים. ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת אישרה היום פה אחד את ההחלטה.

ההכרעה התקבלה לאחר שהמשרד להגנת הסביבה ערך לפני מספר חודשים שימוע לעמותה ולאחר בחינת טיעוני העמותה. בנימוקים להחלטה ציין השר כי בבדיקה שערך המשרד עלה כי מלר”ז השתמשה בסמכות שהוענקה לה בחוק באופן לקוי ובלתי ראוי. בין היתר, העלתה הבדיקה כי השינוי שעבר תחום הטיפול בשפכים בשנים האחרונות הוביל את מלר”ז לייצר מערכת של גביה כפולה לזו של תאגידי המים והביוב, שאין לה תרומה סביבתית ומכבידה שלא לצורך על עסקים קטנים.“

“השר גבאי: “עסקים קטנים הם לא הפקר. עמותות מסוג זה אמורות לסייע לשמירת הסביבה ולא להפוך לגורם נוסף שמקשה על חיי העסקים הקטנים““

סיכום:

השר גבאי הוא דוגמא לרגולטור שפועל למען הציבור ושאינו מאפשר לבעלי הכוח להשתמש בכוחם “שלא לשמה” ולמען בצע כסף.

פעילותם של השר גבאי ושל השר כחלון בתחום התקשורת מוכיחות כי רפורמות מוצלחות מבוצעות בסופו של דבר על ידי שרים שהם נבחרי ציבור ולא על ידי הרגולטורים שבעשורים האחרונים נכשלו במהות תפקידם לשמור על הציבור מיצר-הטרף של גופים מפוקחים.

אנו מקווים ומייחלים כי שר התחבורה, ישראל כץ, לא ייכנע לרגולטורים מטעמו ושיפעל להנחות אותם בהתאם לצרכי הציבור והעסקים הקטנים בתחום ולמען הפסקת מדיניות הטרף שבשימוש חברות יבוא הרכב, חברות הביטוח וחברות הליסינג בישראל .

שבוע טוב,

רונן

כתבות נבחרות השבוע:

גבאי מנחית מכת מוות על עמותה שהגזימה עם תביעות סביבתיות

איגוד השמאים דורש מהמפקחת להרגיע את חברות הביטוח

האם בקרוב נשלם פחות במוסך?

חברת הביטוח חטפה על הראש

חי שירותי רכב – כל שירותי המוסך לכל סוגי הרכבים תחת קורת גג אחת!

פחחות וצבע, בדגש על תיקוני שלדה
השבחת רכבים לפני החזרה לליסינג
שירותי VIP
סילוק תביעות
ביטול השתתפות עצמית בתביעות פוליסה
פוליש וקס מתנה בתביעות צד ג’

אנו עומדים לשירותכם תמיד – במקצועיות ובאמינות.

<td%3