גיליון מספר 455

עסקים ומוסכים קטנים ובינוניים – אין חדש תחת השמש

שנת 2016 אמנם תיזכר כשנת שיא במסירות רכב חדש (נראה כי בשנים האחרונות, מדי שנה נשבר השיא); והעיתונות הכלכלית אמנם מלאה בניתוחים לסיבות לשגשוג במכירות הרכב החדש בישראל. אך לצערנו, השגשוג במכירות הרכב בשנים האחרונות אינו מחלחל לספקי השירותים והעיוותים נמשכים.

שנת 2016 גם תיזכר כשנה הראשונה בה התרחש גידול שלילי במספר העסקים – מספר גדול יותר נסגרו יחסית לאלה שנפתחו! בענף המוסכים, לפי נתוני משרד התחבורה, נסגרו בשנת 2016 מעל 500 מוסכים ובכ- 450 מוסכים נוספים הוחלפו בעלויות.

בשנים האחרונות ובאופן עקבי, ולמרות הגידול באוכלוסייה, המספר האבסולוטי של העסקים שמהווים “תוספת” לשוק העסקי – יורד. המחקרים שביצעה בשנים האחרונות יחידת המחקר של הכנסת מאששים לחלוטין את הטענות של איגוד המוסכים – הסיכון הגדול ביותר, ביחס לשאר הסיכונים והכשלים שבגללו נסגרים עסקים, לשרידות העסקים הקטנים הינו – תחרות בלתי הוגנת מול העסקים הגדולים.

עסקים קטנים ממשיכים לקרוס והמחירים לצרכן בכל תחום – עולים.

למרות זאת – תוצאות החקיקה ונציגי הממשלה ממשיכים דה פקטו לתת עדיפות לעסקים הגדולים ובמקביל ממשיכים להבטיח ולדווח על פעולות לעידוד עסקים קטנים ולייצר כותרות על רפורמות  ועל “עידוד לעסקים קטנים”.

משרד הכלכלה פרסם לאחרונה את דו”ח ה OECD אודות התייחסות הממשל הישראלי לעסקים הקטנים והגיע למסקנה כי מצב העסקים הקטנים בישראל, לעומת מצבם במדינות הארגון, הוא הכי קשה.

מדינתנו, כנראה, הצטרפה לארגון ה OECD מטעמים שאינם קשורים אלינו ואולי אף זרים לצרכים של העסקים בישראל. לא היינו צריכים את משקיפי ה – OECD בכדי לדעת שהממשל הישראלי לא משרת את צרכי העסקים ולא את צרכי הצרכן הממוצע בישראל ולכן ניסינו בשנים האחרונות להשפיע על המחליטים לבצע פעולות אמת ולעמוד בהתחייבות שלהם לציבור ולעסקים.

מבקר המדינה כבר בדק ב-2014 את התנהלות בטיפול בעסקים קטנים ובינוניים ומצא כשלים רבים ביחסה של המדינה לעסקים הקטנים והעדפות העסקים הגדולים כמעט בכל תחום – מכרזי רכש, מניעת חקיקה תומכת (הקפאת החוק לעידוד עסקים קטנים שהיה אמור לעבור כבר בשנת 2012), היחס של הרשויות לעסקים, עלות המיסים, חסם האשראי, חסמי התחרות ועוד.

עבודתו (גם) בתחום זה – הייתה לשווא.

ההבטחה של שר התחבורה שאינה מקוימת – תקנות חוק הרישוי:

ההבטחה לסנקציות חריפות כנגד מי שימנע תחרות שאמורה הייתה כביכול להתגלם בחוק הרישוי החדש – אינה מתקיימת נכון להיום, ולו כזית. הסנקציות המובטחות אינן מקבלות ביטוי בטיוטת התקנות שהגיש משרד התחבורה לוועדת הכלכלה נהפוך הוא – העסקים הגדולים “חופשיים” כמעט מפיקוח ומרגולציה.

אין לנו אלא להניח ששר התחבורה “התחרט” ובפועל, למרות כל ההצהרות והמאמצים בחקיקה – הוא משאיר את הכוח הרגולטיבי על שוק הרכב לרבות קביעת המחיר והשחקנים – בידי יבואני הרכב ובידי טייקונים האחרים הפועלים בתחום. הבשורה: בשלב זה – אין בשורה. מה שהיה – הוא שיהיה.

ברור שאם משרד התחבורה והצוות המשפטי המלווה אותו בחקיקת הרפורמה (הארוכה בהיסטורית הרפורמות המוכרת לנו) ימשיכו בנתיב זה – יובלו רוב העסקים החוקיים והקטנים בתחום – לאבדון. מצב העסקים הקטנים והבינוניים בתחום ימשיך להידרדר והתוצאה הסופית תהיה פגיעה חמורה עד אנושה בעוסקים בענף, באיכות התיקונים, באיכות השירות המוצע לצרכן ובמחירים.

לא שמחנו להיווכח שצדקנו בהתראות שהנחנו לפתחם של הרגולטורים הישראלים בעשור האחרון וגם הפעם, אם לא יקרה שינוי ומפנה דרמטי בהתנהלות השלטונית אליה אנו מורגלים – ה”נבואה” שלנו תתממש.

מן הכלל אל הפרט: אנו מגזר המוסכים, “צרכנים” עיקריים של הרפורמה, נתקלים משום-מה, במו”מ קשוח שמנהלים מולנו נציגי משרד התחבורה ביחס לתקנות. בעוד שהכנסת פעלה לחקיקת הוראות שתאפשרנה למשרד התחבורה להפוך לרגולטור אפקטיבי – נציגי משרד התחבורה פועלים דווקא לצמצום יכולתם הרגולטורית אל מול החברות הפיננסיות הגדולות ובכך הם מפריטים דה פקטו את הפיקוח על שוק הרכב לידי יבואני הרכב ולידי שחקנים גדולים אחרים ולהלן מספר דוגמאות:

1. ביקשנו שאמות המידה להצטרפות לרשת יבואני הרכב יהיו ברמת חסם שאינה עולה על חסמי הכניסה במדינות ה OECD; משרד התחבורה – נכנע ליבואני הרכב ובכוונתו לאפשר להם לקבוע בעצמם את רף חסם “הכניסה למועדון”.

2. ביקשנו לאמץ את עקרונות הצו המוסכם – מוסך שיוכיח יכולת עמידה בסטנדרט שפרסם היבואן יהיה חייב להתקבל כמרכז שירות לאותו יבואן; משרד התחבורה נכנע ליבואני הרכב ובכוונתו לאפשר להם להחליט מ”כל טעם שהוא” עם מי להתקשר והיכן ואם בכלל.

3. ביקשנו לאמץ סעיף מהצו המוסכם האוסר על יבואן רכב להבטיח לעצמו או למאן דהו אחר – בלעדיות אזורית למרכז שירות; משרד התחבורה החליט שאין צורך…

4. ביקשנו – ואף קיים סעיף כזה בחוק החדש – שלא תהיה ליבואן רכב בלעדיות באיזור שיווק; משרד התחבורה מנסה להתחמק מיישום הסעיף.

5. ביקשנו שחסם היציאה מרשת יבואני רכב יהיה כזה שיאפשר התאוששות ובניית העסק מחדש (בימים אלה אנו רואים שאפילו למפיצי ההימורים מאפשרים להתארגן מחדש…); משרד התחבורה מסרב לאפשר, למי שהשקיע מיליוני שקלים בכדי לעמוד ברף הכניסה, דרך מקובלת והגיונית להתארגנות מחדש במועד היציאה.

6. ביקשנו להנגיש את המידע העדכני של הרכב למוסכים שאינם ברשתות היבואן באופן שהעלות לרכישת המידע, ההכשרה והציוד יפוקחו על ידי משרד התחבורה; משרד התחבורה לא מתכוון בשלב זה לפעול בנידון.

7. אחריות יצרן לרכב שיובא שלא באמצעות יבואן ישיר – החוק מסדיר לכאורה את נושא מתן אחריות היצרן באמצעות יבואני הרכב הישירים לרכב שיובא במסלולים אחרים – יבוא אישי/זעיר/עקיף. מסתבר שאנחנו וחברי הכנסת שחוקקו את החוק – הבנו את סעיפי החוק אחרת ! עכשיו מתברר שיבואני הרכב לא יספקו אחריות יצרן לכלי הרכב הללו וזאת באישור משרד התחבורה

8. ביקשנו להנגיש את שיווק חלקי החילוף המקוריים גם למוסכים הכלליים וזאת באמצעות גידור הנחות שיהיה קרוב לאלה שמקבל מרכז שירות; משרד התחבורה לא מתכוון לפעול בנידון.

9. ביקשנו לקבל אמצעים לשדרוג מקצועיות המוסכים ולקיים את ההבטחה למתן כלים לשיפור התחרות; משרד התחבורה לא מתכוון לפעול בנידון.

10. שקיפות בחלקי חילוף – למרות ההצהרות, משרד התחבורה נוטה לאשר ליבואני החלקים להסתיר בפרסומיהם העתידיים את מקור החלק ואת יצרן החלק ובכך הצרכן לא יוכל להבדיל בין האיכויות ובין המותגים השונים (גם בעולם החלקים התחליפיים יש שונות באיכות ובמקור הייצור).

נושא נוסף שסובל מכשל מתמשך ומקומם הוא הפיקוח והמפקחים על מוסכים ומתקנים לא חוקיים. מהיעדר כל תוצאות בשטח המסקנה היא שמשרד התחבורה אינו פועל דיו בתחום זה ותכניות העבודה לטיפול בנושא – באם קיימות – אינן אפקטיביות. כל זאת קורה למרות ההבטחות משנת 2010 למבקר המדינה ולמרות שהנזק למוסכים החוקיים ולאוצר המדינה נמדד בכמיליארד ₪ לשנה.

כלל הנושאים העקרוניים הללו אינם זוכים לפתרון, אלא דווקא להקשחה ולעיגון!

אנו חוששים, כי המצב האפלייתי יישמר וכי מחירי המוצרים לא ירדו- למרות המסע הארוך של הבטחות ואינסוף מלל מצד השר ופקידיו, מאז וועדת זליכה ועד היום, שנטעו תחושת “רפורמה”. עם התחושה הזו כבר לא נלך למכולת.

לפני מספר חודשים התלוננו לנציבות שירות המדינה אודות פקידי ממשל שהעבירו לכנסת נתונים לא מלאים בכדי לתמוך ולעודד תמיכה בטייקוני הפיננסיים. אלה, עם היוודע להם דבר התלונה, הפסיקו לתקשר אתנו בטענה כי ניסינו לפגוע בפרנסתם… חוויה לא נעימה. עם חוויה זו חיים עשרות אלפי בעלי עסקים עצמאיים מידי שנה ובאופן קבוע ובמקום להבטיח קרקע פורייה לעסקים, שגשוג וצמיחה – פועלים הללו לצמצם את התחרות ולעגן את רמת הפריון העסקי הנמוך של מדינת ישראל.

ערכת אוטו-פיינטשופ

לפני מס’ שנים, על רקע הימנעות שמאי הרכב בישראל משימוש בפרמטרים בנהוגים בעולם ושזמינים להם בתוכנות השונות, השקנו בשיתוף חברות מתחום הרכב את האוטו-פיינטשופ, ערכת חישובי עלויות הצביעה לשמאי רכב ולמוסכים. הערכה הופצה בעלות נמוכה, על מנת להנגיש את מערך הדרכת הצבע ואת אופן חישוב עלויות הצביעה כמקובל בעולם המערבי.

שמאי הרכב, המשיכו בשלהם – הערכת עלויות צביעת הרכב באופן שרירותי ומבלי להתחשב בשוני בין סוגי הצבע, בסיסי הצבע, מיקום המוסך, תעריפי המוסך, סוגי החומרים ושונותם ועוד. חברות בקרות השומה והנזקים הפועלות בחו”ל מעודדות את העוסקים בענף הרכב להשתמש בחומרים הטובים והנקיים ביותר בכדי להביא לתוצאה הטובה ביותר לצרכן ולחברות הביטוח וחלקן משתמשות בסיסמא : “FIX IT RIGHT. FIX IT FAST.”

בשבועות האחרונים חווינו ביקוש מחודש לערכה ונערכנו לספק שוב את הערכות לכל דורש במחיר מופחת : 50 ₪ לחבר איגוד ו 100 ₪ למי שאינו חבר איגוד. לידיעתכם.

כתבות נבחרות השבוע:

גם ב-2016 – עלות תיקון רכב ממוצעת במוסך כמעט לא השתנתה

רנו שלא ראתה מוסך תעלה לקרסו 300,000 שקלים

ח”כ איתן כבל: אגרות הרישוי בישראל – “חזירות מטורפת”

חלק מהניסוחים המופיעים בניוזלטר זה נכתבים בלשון זכר או נקבה מטעמי נוחות בלבד. מובהר כי כל האמור בלשון זכר או נקבה, מתייחס לשני המינים, ללא כל אפליה. ט.ל.ח.©כל הזכויות שמורות לאיגוד המוסכים בישראל. דוא”ל לפניות