תחילת התחבורה הציבורית הממונעת בישראל בראשית ימי המנדט הבריטי.
בתום מלחמת העולם הראשונה רכשו מספר צעירים יהודים מבני היישוב היהודי בארץ ישראל משאיות מעודפי הצבא הבריטי, בהם התקינו ספסלי ישיבה, והסבו אותן לאוטובוסים מאולתרים להסעת נוסעים בתשלום. הדרכים באותה תקופה היו משובשות ומותאמות לתחבורה הוותיקה (בעלי חיים) שעדיין נעה בדרכים לצד התחבורה הממונעת (מינורית) שהחלה לצמוח.
כך יצא שנסיעה לירושלים נמשכה בימים ההם כ- 5 שעות ומעלה, והיה זה מקרה נדיר שרכב חזר מנסיעה שכזו במצב תקין ולא נזקק לתחזוקה יסודית.
מראשית הקמת המדינה והתהוותו של פסיפס התרבויות מהעליות שקדמו לה, הביטוי שהועתק מתפוצות הגולה להגדרת מקום תיקון למכוניות בישראל היה – גארז’.
משנות השישים ואילך, בקרב מרבית האזרחים במדינה המונח גארז’ היה מטבע לשון חרף העובדה שהמושג היה לועזי וללקסיקון העברי המתגבש הצטרף מונח חדש – מוסך.
בהגדרה: המוסך הוא בית המלאכה לטיפול , תחזוקה, ותיקון שוטף כלי רכב.
המוסך הראשון
חלוץ מתן שירותי רכב בפלשתינה עוד טרם הקמת המדינה היה פליק גורבן ז”ל .
המוסך הראשון או ליתר דיוק הגארז’ הראשון שהוקם בארץ, היה בלב יפו הערבית בשנת 1918 באחת הסמטאות הסמוכות לבית הממשל ליד לכיכר השעון, ושמו היה “אוניברסל”.
עבודת המוסך בתחילת הדרך
עבודת המוסך בתקופה של טרום הקמת המדינה התבססה בעיקר בהחלפת חלקים שחוקים שהיו מוצאים את דרכם לסל האשפה מחוסר בתי המלאכה היכולים או מסוגלים לעסוק בחידושם, כך שלבצוע תיקונים ותחזוקה לרכבים נדרש ציוד שהיה מורכב ממספר מערכות וסטים של מפתחות פשוטים.
בהמשך התקופה, החלפת מנוע כולו או חלקים ראשים ממנו הייתה כרוכה בעלות בלתי מבוטלת וכך קבלה העבודה במוסך צביון אומנותי. שיפוץ מנוע כללי (אוברול) דרש מבעל המוסך רמה מקצועית גבוהה בדיוק מדידות החלקים, בהחלקת או החלפת השרוולים (סליבים), הזמנת חלקים חדשים והידוקם המקצועי והמדויק, ומתן הנחיות ברורות ללקוח בתקופת הרצת המנוע.
באותם ימים, תחשיב עלות התיקון/רווח לבעל המוסך נגזר מסוג התיקון ולא לפי תמחיר שעת עבודה, לדוגמא עלות שיפוץ מנוע (אוברול) היה כ- 5-4 לירות.
הרמה המקצועית בשנים הראשונות
בעיית הרמה המקצועית של המוסכים בישראל הטרידה את היישוב כבר בשנותיה הראשונות של מדינה. בפברואר 1950 אמר דוד בן-גוריון בנאום בכנסת” איש לא יודע בארץ לתקן מכוניות כפי שצריך” מה שעורר את זעמו של איגוד המוסכים בישראל .
התגובה של האיגוד שלא איחרה להופיע, התנוססה על גבי כותרת עיתון הארץ נכתב :”.. בימי המנדט הבריטי היה המרכז לתיקוני כלי רכב ממונעים לכל המזרח התיכון הקרוב כאן בארץ … למרות מחסור של 60% בערך מחלקי החילוף הדרושים כאן, מוצאים לפועל 99% מהתיקונים כאן בארץ באופן מתאים לצורכי התנועה ובאופן משביע רצון”.
עוד באותה שנה, ב-1950 עברה החלטת ממשלה להטיל פיקוח על מוסכים ובתי מלאכה העוסקים בתיקונים ובייצור של כלי רכב, והוקמה ועדה מקצועית לגיבוש מסקנות לצורך הסדר ענף המוסכים.
במאי 1956 במהלך הכינוס השנתי הארצי השני של איגוד המוסכים הועלו לדיון הבעיות שהעסיקו את באי הכנס והעוסקים בענף כללו נושאים כגון: ציוד מיושן , מחסור בפועלים מיומנים, תחרות ויוקר בחלקי החילוף המיובאים
באותה עת, בארץ היו כ-470 מוסכים מתוך 1500 מפעלים לתיקון כלי רכב שרובם המכריע לא עמד בסטנדרטים מקצועיים מינימליים, כשיוקר המחירים במוסכי הארץ הסתבר שגבוה ב-40 עד 80 אחוזים ביחס למוסכים בחו”ל. אחד הגורמים שהשפיעו על יוקר שירותי התחבורה בישראל היה ריבוי החברות והדגמים של מכוניות בארץ, שבהיעדר הוראות יצרן והכשרה הוביל לקשיים בתיקוני הרכב ובצבירת מלאי חלקי חילוף עבורו.
נראות המוסכים בשנים הראשונות
