בכותרות העיתונות

המוסכים אף יקימו מתקנים להפרדת השמן מהמים. השמן יישטף אל בריכה מיוחדת בה תבוצע הפרדה בין המים הכבדים והשמן הקל. המים יוחזרו למערכת הביוב והשמן ישאב יועבר למתקני הטמנה מיוחדים.

אגוד המוסכים בישראל הגיע להסדר עם המשרד לאיכות הסביבה, לפיו מפנים מהמוסכים את פילטרי השמן, שהם מחליפים בכלי הרכב, באמצעות קבלן פרטי. בעקבות פניה של המשרד לאיכות הסביבה ובתום מו”מ בין הצדדים, סוכם כי חברה פרטית תאסוף אחת לחודש, מכל המוסכים ברחבי הארץ, את הפילטרים המשומשים הספוגים בשמן, ותפנה אותם לנקודת סילוק מיוחדת.

יצוין, כי החלטה ברוח זו קיימת כבר שנים רבות אך היא לא נאכפה מעולם עד כה. לפי ההסדר בכל מוסך מותקן מיכל מיוחד בתכולה של 250 פילטרים. הפילטרים המשומשים יפונו אחת לחודש, גם אם המיכל לא יהיה מלא.

לכל מוסך יש מנוי חודשי אצל החברה הפרטית, שעלותו 32 דולר למוסך קטן ו-64 דולר למוסך גדול. המנוי מקנה למוסך את הזכות להיכלל בסבב הפינוי של החברה אחת לחודש.

הפעלת החברה נעשתה על דעת האגוד, לאחר שבשנה האחרונה החלו המוסכים לקבל חוזרים בנדון מהמשרד לאיכות הסביבה. אלה פנו לאגוד וזה ניהל מו”מ עם המשרד לגבי יישום בפועל של התקנות משנת 1993.

יצוין, כי פילטר שמן של רכב נכנס בקטגוריה של פסולת רעילה שיש לפנותה בצורה מסודרת לאתרים מוגדרים.

לדברי אריה מטוס יו”ר אגוד המוסכים בישראל מוסך שלא יאסוף למיכל המיוחד את הפילטרים המשומשים, עלול להיות חשוף לתביעה של המשרד לאיכות הסביבה, בהיקפים כספיים של אלפי שקלים, משום שמדובר בפסולת רעילה.

פינת הפרדה לשמן בכל מוסך –

חיים מלאך מזכ”ל אגוד המוסכים אומר, כי גם לגבי השמן המשומש, שהוצא ממנועי כלי הרכב ונאגר ב”פינת שמן” מיוחדת בכל חצר מוסך, יש הסדר לפיו ספק השמן, בדרך כלל חברות הדלק הגדולות, אחראי על איסופו מהמוסך והטמנתו במקומות מיוחדים לכך.

לפי התכנית המתגבשת, המוסכים יקימו מתקנים להפרדת השמן והמים, כאשר בתהליך ההפרדה יוזרמו המים הכבדים למערכת הביוב הרגילה, לאחר ההפרדה ואילו השמן, שיצוף על פני המים הללו, יישאב ויועבר למקומות הטמנה מיוחדים.

יצוין, כי רוב מכריע של השמן הנמכר למוסכים, נמכר על ידי שלוש חברות הדלק הגדולות ולאלה יש הסדר עם המוסכים לפיו, הן חייבות לסלק את השמן המשומש מעת לעת.

מנצחים את המוסך בשנת 2001 טיפל איגוד המוסכים ב-133 תיקי בוררות בין בעלי רכב ומוסכים. ברוב המקרים זוכו התובעים

מנתונים שפרסם איגוד המוסכים עולה כי בשנת 2001 טופלו במוסד הבוררות של האיגוד 133 תיקי בוררות בין בעלי רכב ובעלי מוסכים, זאת לעומת 123 תיקי בוררות שטופלו בשנת 2000.

מזכ”ל איגוד המוסכים חיים מלאך אומר, כי בבדיקה וסיכום השנתיים האחרונות של פעילות המוסד לבוררות, מסתבר כי רוב התיקים שטופלו זיכו את התובעים, כלומר בעלי הרכב. בשנת 2001 זיכו הבוררים את התובעים ב-40 תיקים, 12 נסגרו בהסכם פשרה ו-20 תיקים נסגרו בטרם הובאו לדיון.

4 תיקים הועברו לחוות דעת משפטית. ב-2 תיקים זיכו הבוררים את הנתבעים. 21 תיקים נדחו על ידי הבוררים ועל 34 תיקים לא היתה הסכמה והם הועברו לטיפול בשנת 2002. אשתקד טופלו גם 17 תיקים שנותרו משנת 2000.

המוסד לבוררות של איגוד המוסכים בישראל, אומר מלאך, הפך להיות מוסד מבוקש ולפסיקתו יש תוקף משמעותי ומקובל על כל הצדדים. התובעים, בדרך כלל בעלי רכב ונהגים שאינם שבעי רצון, יודעים כי יש כתובת אמינה ורצינית המטפלת בתלונותיהם.

גם בשנת 2000, אז טופלו כאמור 123 תיקים, היה רוב לתיקים בהם זיכו את התובעים. 42 תיקים נפסקו לטובת התובעים. 18 נסגרו בטרם הובאו לדין ו-8 נסגרו בהסכם פשרה בין הצדדים. 5 תיקים נפסקו על ידי הבוררים לטובת הנתבעים ו-23 תיקים נדחו על ידי הבוררים. 17 תיקים הועברו לטיפול בשנת 2001.

בשבוע שעבר הודיע איגוד המוסכים על פסק בוררות, שפסק לטובת בעלי רכב ונגד בעל מוסך, שהונה אותם. בעל המוסך ומכון הבדיקה טענו כי בבדיקה שערכו לקראת מכירת רכב, לא היו ממצאים משמעותיים וכי הרכב תקין. זאת, בשעה שהרכב היה מורכב מחלקים שונים ומערכות רבות שלא היו תקינות. מוסד הבוררות של האגוד פסק, כי עליו לשלם לתובעת שהביאה את הרכב לבדיקה, סך של 30,000 שקל והיא תמסור לו את הרכב הרעוע.

אפשר לפנות

המעוניינים לפנות בתביעה לאיגוד המוסכים, יכולים לעשות זאת בכתב בלבד לסניפי האיגוד ברחבי הארץ:

איגוד המוסכים בישראל

ת”א – רח’ יוסף קארו 24. מיקוד 67014

חיפה – רח’ גולומב 44. מיקוד 33395

באר שבע – הנרייטה סולד 4, בניין הילטון. מיקוד 84894

ירושלים – בית הדפוס 12, בניין שנהב, גבעת שאול. מיקוד 95483

לצפיה בכתבה המלאה

פסק בוררות של אגוד המוסכים מכון בדיקה ישלם ללקוחה 30,000 ש’ על שהמליץ על מכונית לאחר תאונה שחוברה משני רכבים כתקינה

מכון גבאי – מוסך מאזור התעשייה בנתניה חוייב בפסק בוררות של אגוד המוסכים בישראלb על- ידי הבוררים: דני מגדלי, ימין יחזקאל ויואל פרידמן, לשלם לתובעת סך של 30,000 שקל והוצאות, על שלא חשף בפניה, כי רכב מסוג סובארו ליאונה, שנמכר לה, עבר תאונות ופגיעות רבות, שוקם וחובר מחדש מחלקים של שני רכבים שונים וכי לעולם לא ניתן יהיה למכור אותו.

לפי פסק הבוררות, יוחזר הרכב “המחובר” לבעל המוסך.

בתלונה למומחי האגוד שהעבירה הרוכשת, הסתבר, כי במכון לבדיקת רכב לפני קנייה, לא נאמר לרוכשים על ידי המכון, לאחר הבדיקה, כי המכונית עברה תאונות ופגיעות רבות והוחלפו בה חלקים רבים. התובעים שלמה ואיילת-השחר סדלוביץ’ מצפת, טענו, כי אילו ידעו מראש, שהמכונית עברה תאונות והוחלפו בה חלקי פח, לא היו רוכשים אותה.

התובעים ציינו, כי שוכנעו על ידי מוכר הרכב לבצע בדיקה במכון גבאי, אותו לא הכירו, משום שאינם גרים באותה עיר. לאחר הבדיקה הסתיר בעל המוסך, שהסביר להם את תוצאותיה, את העובדה כי הוא מכיר את המוכר ואף ציין, כי מצבו של הרכב טוב ואף הדגיש, כי רק מספר פרטים דורשים בדיקה וטיפול, כגון: הבלמים והמצבר.

בעל מכון הבדיקה, לפי פסק הבוררות, “טייח” והתעלם משאלות של הרוכשים כמו לגבי מצב השילדה.

לשאלותיהם לגבי ציונים רבים של “לא תקין” שפלט המחשב, בעקבות הבדיקה הממוחשבת, ניסה בעל המכון להסיח את דעתם, בהסבירו שהוא מבין טוב יותר מהמחשב.

בעת הבוררות טענו הקונים, כי בעל המכון שכנע אותם, כי מדובר בקניה טובה. כבר בשבוע של הרכישה התגלו מספר בעיות כגון: ציריה קדמית ימנית רועשת, מנוע חלש ומתחמם בעליות. המנוע, הסתבר בדעבד, לא היה מקורי גם הוא והוחלף. גם על כך לא יידע אותם בעל המוסך. החלונות לא נסגרו הרמטית והרכב נרטב.

ניסיונותיהם של בני הזוג לדבר איתו, לא צלחו בטענה שהוא כל הזמן עסוק.

כעבור שנה של תלאות הם הביאו את הרכב למכון בדיקה אחר – קומפיוטסט – ולדבריהם, הבוחנים במקום ציינו מייד בראותם את הרכב, כי מדובר ברכב משוקם (העובדה הזו מופיעה בלוחית הזיהוי באמצעות הספרות 15). על כך אמר בעל המכון לקונים שהסימון הזה נובע מכך “שהרכב ממשלתי לשעבר.”

לדעת הקונים, נפלו הם קרבן למכון העובד עם סוחרי רכב, שהונו אותם, משום שהרכב מורכב משני חלקים (שני רכבים שונים). בנוסף לכך הוא עבר תאונות ופגיעות רבות ולעולם, לא ניתן יהיה למכור רכב שכזה לאחר בדיקה רצינית.

*** מצורפים מסמכים המעידים על השתלשלות הענינים.

לדברי יו”ר האגוד כל בעלי ה”פאנצ’ריות” יהיו חייבים בקורס הזה, שאם לא כן לא יהיו מורשים לתקן או להחליף צמיגים.

אגוד המוסכים בישראל יקים קורס מיוחד לכל הצמיגאים (פאנצ’רמאכרים) בישראל החברים באגוד, כדי לעדכנם בחידושים בתחום. אריה מטוס יו”ר אגוד המוסכים אומר, כי זה 20 שנה לא נעשה קורס עדכון כזה למרות שחלו שינויים מפליגים בצמיגים המתוקנים בכלי הרכב השונים.

ביוזמת האיגוד ובעידוד משרד התחבורה הוחלט על קיום קורס מיוחד כזה שיימשך כ-40 שעות ויתקיים בבית האגוד בתל-אביב.

“הצמיגים של היום נתונים לשורה ארוכה של משתנים כגון מהירות, עומס, מקדם חיכוך, חום, תנאי דרך וכו’. לפיכך, יש ללמד מחדש את כל העוסקים במלאכה בחידושים האחרונים, בטיפולים, בסכנות ומניעתן.” אומר מטוס.

“ישנם כלי רכב מאותו חברה שאחד הוא רכב פרטי להולכת נוסעים והשני, בעל מרכב זהה, אך על המרכב שלו הותקן תא לנשיאת משאות. שניהם אותו רכב בדיוק, אחד רכב נוסעים והשני משאית עירונית קלה, אך שניהם נושאים עומסים שונים לחלוטין. שניהם מחייבים הרכבת צמיגים שונים לחלוטין.” אומר מטוס. “הצמיגאים של היום עלולים שלא להיות מודעים לשונות כזו והדבר מסוכן.”

לדברי יו”ר האגוד כל בעלי ה”פאנצ’ריות” יהיו חייבים בקורס הזה, שאם לא כן לא יהיו מורשים לתקן או להחליף צמיגים. השתתפות בקורס תקנה למסיים תעודה רשמית מטעם משרד התחבורה ואגוד המוסכים.

האגוד הכין ספר לימוד מיוחד שקיבל את אישור משרד התחבורה והוא ישמש את הלומדים בקורס.

מטוס מסר עוד, כי כל הצמיגאים יחויבו לעבוד מעתה עם מפתח פיתול, שהוא מכשיר מיוחד המגדיר במדויק באיזו עוצמה יש לנעול את הצמיג, לאחר תיקונו או החלפתו ולהימנע משימוש במכשיר הנועל את אומי הצמיג בלחץ אוויר, באופן המונע פתיחת האומים ידנית על ידי הנהג שנאלץ להחליף צמיג בדרך.

מוסכים לא מעטים עלולים להסגר במהלך השנה הנוכחית ובבאה אחריה, בשל מחסור קשה בעבודה. האטה ניכרת בהיקף העבודה במוסכים בחלק מהמקרים וחוסר עבודה מוחלט באחרים, מדרדר את הענף, הפגוע בלאו הכי, למצב חמור ביותר. כך אומר אריה מטוס  יו”ר אגוד המוסכים בישראל.

“כלי הרכב החדשים כמעט ואינם מגיעים למוסכים, משום שהם בטווח אחריות של מספר שנים ואינם זקוקים לטיפולים. את הרכבים הישנים גם כן כבר אין מביאים למוסך, משום שלעיתים עלות הטיפול והחלפים, במיוחד ברכבים ישנים מאוד, היא גבוהה משווי הרכב ושווה לבעל הרכב, להעמיד את הרכב הלא תקין ולא לתקנו.” מסביר מטוס.

המצב הכלכלי הגרוע גרם לכך, שהיקף הנסיעות בכלל צומצם מאוד. כתוצאה מכך קטן היקף הטיפולים התקופתיים והכניסות למוסך. אומר מטוס.

גם המוסכים המעטים, שבהם יש עבודה מדווחים על ירידה של כ-30% בהיקף הפונים, שזו ירידה דרמטית.

“רווחיות המוסך היא נזילה מאוד. המוסכים שעדין עובדים מצליחים להתגלגל מחודש לחודש ואולם, אם במשך חודשיים אין להם עבודה, גם אם בחודש השלישי תהיה עבודה, המוסך לא יוכל לקזז את ההפסדים מהחודשיים שקדמו, באמצעות ההכנסות מהחודש השלישי.”

ככלל, אומר מטוס, מוסך שאין לו הכנסות יכול להתמוטט בתוך 3 עד 4 חודשים.

“אני צופה השנה צרות גדולות למוסכים הקטנים והבינוניים עד כדי סגירה מוחלטת שלהם.”; מזהיר מטוס.

הפניה לממונה נעשתה כדי לקבל פטור מהסדר כובל לפני תחילת המו”מ. העדכון הוא במוסכי הפחחות והצבע. משקל חומרי הגלם ושכר העבודה במוסכים אלה מגיע לכדי 80% ויותר מכלל הוצאות תפעול המוסך. מאז 1994 ועד היום עלו מחירי חומרי הגלם המשמשים את הפחחים בעבודתם בשיעורים של בין 80%-200%.

אגוד המוסכים פנה בימים אלה לממונה על ההגבלים העסקיים, עו”ד דרור שטרום, כדי שזה יאשר לו לפנות לחברות הביטוח, חברות הליסינג והחברות להשכרת רכב, על- מנת לדון עימן בגיבוש בצוותא מחיר מעודכן וריאלי לשעת עבודה במוסכים.

הפניה לממונה לקבלת אישור לנהל משא ומתן עם חברות הביטוח ולדרוש את המחיר הראוי עבור עבודת המוסכים, נעשתה על-מנת לקבל פטור מאישור הסדר כובל.

הדרישה לעדכון מחיר שעת עבודה במוסכים נשענת על המצב בשטח הכולל עלויות חומרי הגלם, אופי העבודה, שכר העבודה והציוד היקר.

חיים מלאך, מזכ”ל אגוד המוסכים אומר, כי שוק עבודות הפחחות בישראל אינו שוק תחרותי. חברות הביטוח, הליסינג, וההשכרה הן הקובעות, למעשה, את מחירי שעת העבודה במוסכי הפחחות והצבע. לדבריו, הן עושות זאת תוך ניצול סמכותן ובשל העובדה, כי קיימים מוסכי פחחות וצבע רבים.

מטרת ההסדר היא לנסות ולאזן בין הכוח הרב של הלקוחות (חברות הביטוח, ליסינג והשכרת רכב) לבין כוחם הדל של המוסכים, דבר שכלל לא בטוח, כי יצליח. משום שבסופו של דבר, שיקול הדעת לגבי מחיר שעת העבודה וההתקשרות עם המוסך, יישאר בידי הלקוחות.

מלאך אומר, כי אם משווים את מחירי שעת העבודה בפחחות למחירי שעת העבודה במכונאות, עולה שמחירי שעת העבודה בפחחות נמוכים באופן משמעותי ממחירי שעת העבודה במכונאות.

מבדיקה שערך האגוד מתברר כי מחירי שעת עבודה בפחחות, המאושרים לתשלום ע”י חברות הביטוח הוא בין 85-90 שקל לשעה, וע”י חברות הליסינג והשכרת הרכב השונות הוא בין 75-85 שקל. לעומת זאת, מחירי שעת עבודה לטיפולי מכונאות נעים בין 112-180 שקל בהתאם לסוג הרכב.

בנוסף למחירים הנמוכים, אומר מלאך, חברות הביטוח, הליסינג וההשכרה מנצלות את כוחן על- מנת לדרוש הטבות נוספות ממוסכי הפחחות. ישנן חברות הדורשות הנחה כללית על כל עבודה בשיעור של כ- 10% אחוז מעלות העבודה כולה, וישנן חברות הדורשות אף רכב חלופי על חשבון המוסך, שעלות השכרתו ליום הוא כ-30$ ממוצע שנמשך 3-4 ימים. יש כאן הנחה נוספת של כ- 100$.

מלאך אומר, כי בשוק זה אין מתקיימת כלל תחרות משוכללת , עובדה המחזקת את הטיעון, כי מחיר שעת העבודה בפחחות נמוך מהמחיר הריאלי.

בדיקה של עליית מחירי התשומות בעשור האחרון, שערך האגוד מגלה, כי משקל חומרי הגלם ושכר העבודה במוסכי פחחות וצבע מגיע לכדי 80% ויותר מכלל הוצאות תפעול המוסך.

לאגוד נמסר מספקי חומרי הגלם, כי מאז 1994 ועד היום עלו מחירי חומרי הגלם המשמשים את הפחחים בעבודתם בשיעורים של בין 80%-200%.

יריד עליה גדול שהתקיים בעיר דנייפרופטרובסק באוקראינה בהשתתפות 2550 איש יהווה ככל הנראה מקור מפתיע של עובדים מקצועיים לענף המוסכים בישראל הסובל קשות ממחסור בכוח אדם מקצועי.

כ-1300 עובדים חסרים עתה במוסכי ישראל בשל המצב הבטחוני החמור והסגר על השטחים, המונע כניסת עובדים ערבים לעבודה בישראל.

ביריד שארגנה הסוכנות היהודית הוצב דוכן של איגוד המוסכים בישראל, שזכה להתענינות רבה מצד הממקשים לעלות לישראל והמבררים אפשרויות תעסוקה ערב בואם.

חיים מלאך מזכ”ל האגוד, שהיה אחראי על הביתן של האגוד ביריד, אומר כי היקף הפניות היה עצום. כל מי שנרשם הוא בעל ידע וניסיון במקצועות הרכב השונים.

לדבריו העולים שיופנו לעבוד במוסכי האגוד יעברו קורס ללימוד עברית באולפן, מיד עם הגעתם ולמשך 4 חדשים. לאחר מכן יעברו השתלמות של 12 חודשים במקצועות הרלבנטיים במוסך, הן בתחום העיוני והן בתחום המעשי. הפרויקט משותף למשרד העבודה והרווחה, לסוכנות ולאגוד המוסכים.

לקראת יוני 2002, אומר מלאך, תגיע קבוצה ראשונה של כ-100 עולים. קבוצה זו היא פרי מפגשים דומים עם עולים, שקוימו בירידים קודמים ברוסיה.