בכותרות העיתונות

הסיבה המיידית – העדר עבודה מספקת, מאידך מחסור חמור בעובדים מקצועיים, בעיקר בענפי פחחות וצבע בהם רוב של למעלה מ80%- לעובדי השטחים, שאינם מגיעים.

עשרות מוסכים נסגרו באזור המרכז בשנת 2000 וב-2001 והמגמה הזו תמשך גם בשנת 2002 וככל הנראה גם תחריף. כך אומרים בהנהלת אגוד המוסכים בישראל. הסיבה המיידית לסגירת המוסכים היא העדר עבודה. זו מצויה בשפע במוסכי ההסדר וה”דרייב אין”, הקשורים לחברות הביטוח, אך איננה מצויה במוסכים הרגילים. בנוסף להעדר העבודה קיים גם מחסור חמור בעובדים מקצועיים בעיקר בתחום הפחחות והצבע. שני גורמים אלה מביאים את המוסכים למצב של סף הישרדות.

עלות אחזקתו היומית הממוצעת של מוסך קטן היא כ-1500 שקל לפני המשכורות, אומרים

בהנהלת האגוד. יוצא לפיכך, שבחודש עלות אחזקתו הממוצעת של מוסך קטן כ-38000 שקל, לפני תשלום המשכורות לעובדים.

במוסכים גדולים של 14 עד 20 עובדים מדובר בהוצאה של מאות אלפי שקלים בחודש.

“במוסכי הפחחות והצבע כ90%- מהעבודה מתועלת על ידי חברות הביטוח ומחיר שעת העבודה נמוך. במידה ומוסך אינו מצוי בהסדר עם חברת הביטוח והוא נאלץ לעבוד במחיר שעת העבודה הנמוך, אין לו סיכוי לשרוד. בשל העדר עבודה מחד ובשל מחיר עבודה נמוך.”

המוסכים נסגרים ומתכווצים גם בשל העלויות הכבדות מחד והעדר ההכנסות מאידך, אך גם בשל חוסר יכולתם להשיג עובדים מיומנים. המחסור החמור ביותר כיום הוא בתחום הפחחות והצבע. אין תחליף לעובדי השטחים, אומרים באגוד, המהווים למעלה מ80%- בתחום פחחות הרכב. אין עובדים זרים ממדינות אחרות והמצוקה קשה. כיום מדובר על מחסור של כ-1300 עובדים בענף המוסכים.

בנוסף לכך, אומרים באגוד, צמצם משרד העבודה את בתי הספר ללימודי מכונאות, בשל ביקוש מועט, כך שגם בחזית ההכשרה אין בשורות. המגמה המסתמנת היא של מחסור חמור בעובדים בעוד מספר שנים, משום שאין מתגבשת גם עתודה לעבודה בענף.

מוסכי הפחחות נסגרים ובעתיד לא יהיו כלל מוסכים כאלה, או שיהיו מיעוט בטל בשישים. אז הם יגבו סכומי עתק, משום שיהפכו ליחידים ומבוקשים, בדיוק כמו שקרה בענף השרברבות.

מוסכים נסגרים גם משום שלמרות יבוא עצום של כלי רכב, היקף הטיפולים הולך ופוחת, במיוחד ברכב חדש. בעבר נהגו לעשות טיפול בכל 5,000 ק”מ, או 10,000 ק”מ ועתה מתוודע הציבור לדור חדש של כלי רכב, בהם עושים טיפול כל 30,000 ק”מ. נשארים כמובן מוסכי הפחחות והצבע ובאלה כאמור אין בימים אלה די עובדים ובעתיד יהיו עוד פחות בגלל העדר ההכשרה. אומרים באגוד.

לפני זמן מה העביר האגוד להנהלת לשכת התעסוקה בקשה מרוכזת ובה דרישה לאייש לאלתר 1300 משרות פנויות במוסכים בישראל של עובדי פחחות וצבע. מאחר שבישראל בלתי אפשרי למצוא עובדי מוסך למקצועות הללו ומאחר שערביי השטחים אינם מגיעים, נוצר בחודשים האחרונים מחסור חמור ביותר הנאמד בכ-1300 איש. עד כה לא אישרו הרשויות השונות הבאת העובדים הדרושים לענף והמצוקה גוברת.

באגוד המוסכים אומרים, כי הסגר על השטחים והחשש של עובדים ערבים לבוא לעבודה בישראל מאז ספטמבר אשתקד, יוצר בעית כוח- אדם חמורה ביותר בקרב בעלי המוסכים בישראל.

הושלש המחיר לאישור שנתי שגובים שירותי הכבאות ממוסכים

מוסכים בישראל לא יוכלו לשלם לאיגודי ערים את עלות האישור השנתי לשירותי הכבאות, משום שהמחיר “קפץ” בכמעט פי שלושה לעומת שנים קודמות. חיים מלאך מזכ”ל אגוד המוסכים בישראל אומר, כי מדובר בסחיטה לשמה שאיננה מקובלת על האגוד והיא בבחינת בלתי אפשרית מבחינת המוסכים.

בשנים קודמות עמד סכום אגרת הרישוי של שירותי הכבאות על כמה מאות שקלים וללא התיחסות לגודל שטח המוסך, אלא רק לגודל המבנה ואילו עתה, הוא מסתכם בלמעלה מ- 2000 שקל.

כדוגמה מצורפת תכתובת בין שירותי הכבאות באגוד ערים אזור רחובות, למוסך פינקו ביבנה. באגרה לתשלום משנת 1999 מצוין, כי הסכום לתשלום עבור אישור של שירותי הכבאות הוא 789 שקלים. השנה לעומת זאת, קיבל המוסך את אישור שירותי הכבאות. בדרישה לתשלום השנה מטעם שירותי הכבאות מדובר בסכום של 2085 שקלים.

מדובר בבדיקה שגרתית לחלוטין, שאיננה מצריכה מאמץ מיוחד מטעם הבודק של שירותי הכבאות, אין צורך בציוד מתוחכם והיא בודאי איננה מחייבת עדכון או העלאה בסדרי גודל כאלה”. אומר מזכ”ל אגוד המוסכים.

עד לשנה זו היה התשלום של שירותי הכבאות נעשה על בסיס גודלו של השטח הבנוי. משנה זו החלו שירותי הכבאות לגבות לפי גודלו הכולל של המוסך, היינו לפי מספר המטרים הרבועים. בחישוב נכללים גם שטחי החניה ושטחים לא מקורים אחרים, או שטחים ריקים.

“אגודי הערים, באמצעות שרותי הכבאות, החלו לגבות לפי מספר המ”ר והפכו בעצם לגובי ארנונה. מה ענינם גודלו של המוסך? או שהוא עומד בקריטריונים לבטיחות נגד אש, או שאינו עומד. מדוע לקשור החל מהשנה את גודל המוסך לאישור הניתן ולאגרה שעליו לשלם?” שואל מלאך.

כ-14,000 תלמידים לומדים מקצועות טכניים, ב-72 בתי ספר בכל הארץ. משרד העבודה מקצה לנושא כ-400 מיליון שקל בשנה. היקף החניכות בישראל קטן לעומת ארצות תעשייתיות אחרות. בישראל ניתנים פתרונות הכשרה מקצועית וחניכות רק לכ-3.5% מהנוער לעומת כ-40% בממוצע מהנוער בגיל זה במדינות המתועשות.

כוונת משרד החינוך לפעול לשינוי חוק החניכות, כךשתימנע השתלמות של תלמידי מגמות ובתי-ספר מקצועיים במקומות עבודה, תפגע קשותבתלמידים ובמוסכים. חיים מלאך מזכ”ל אגוד המוסכים בישראל  אומר,כי יו”ר ועדת החינוך של הכנסת זבולון אורלב מבקש לשנות את חוק החניכותשל ההכשרה המקצועית. עיקרו של חוק החניכות, שהוא מאפשר לתלמידים לעבוד במקומותעבודה הקשורים למקצועות הלימודים שלהם (למשל לימודי מכונאות ועבודה במוסך), החלמגיל 14-15. לפי ההצעה החדשה, ייאסר על תלמידים לעבוד במסגרת הלימודים ולהשתלםמעשית במקצועות אותם הם לומדים באופן עיוני.

עתה, אומר מלאך, התעורר מאבק בין משרד החינוך,שבאחריותו חוק לימודי חובה לבין משרד העבודה, שבאחריותו חוק החניכות וחוק עבודתנוער. שינוי החוק יוביל תחילה לצמצום דרסטי בהיקף הפעילות, שיהיה מלווה בפשיטת רגלכלכלית וחינוכית של בתי- ספר ורשתות חינוך ובהמשך לחיסולה המוחלט של המערכת. מזהירמלאך.

בכדי לקבוע סופית את עמדתו כנגד הכרה בחניכות, אומרמלאך, קבע משרד החינוך באחרונה באופן חד צדדי, כי החל משנת הלימודים הקרובה, לאתותר העברה, או הרשמה, של בני נוער ישירות למערכת החניכות. הם מציעים כי תוקם ועדהמחוזית שתראיין כל תלמיד שפונה או מופנה למערכת החניכות.

“ועדה כזו תבחן את הסיכויים להחזרת התלמידלמערכת שלהם ורק לאותם תלמידים, שלדעתם אין סיכוי ללמוד, היא תתיר אפשרות להעבירםלמערכת החניכות. מה שיקרה הוא שמשרד החינוך יצור סטיגמה קשה לנערים הללו, שרק מישנכשל, ראוי לחניכות.”

משרד החינוך איננו מעוניין שנערים יעבדו במסגרותשאינן שייכות למשרד החינוך. אומר מלאך, גם אם מדובר בנערים, שאחרת היו נפלטיםממערכת החינוך בכלל. כיון שתלמידי מגמות מכונאות ורכב עובדים לצרכי השתלמותםבמוסכים, משרד החינוך מבקש לבטל את החוק ולגרום לכך שהם לא יעבדו במסגרת הזו.

“להערכתי, מאחר שמדובר בתקציבים, אם במסגרותהחינוך הכפופות למשרד החינוך יהיו יותר תלמידים, ניתן יהיה לדרוש יותר תקציבים.כיון שהתלמידים הללו נופלים בקטגוריה של חוק החניכות ועבודת נוער, שבאחריות משרדהעבודה והרווחה, הדבר הוא לצנינים בעיני ראשי משרד החינוך. מי שייפגע כמובן הםהנערים, ולענייננו, גם המוסכים המעסיקים אותם כשוליות וכמשתלמים.” אומר מלאך.

כיום לומדים מדי שנה כ-14,000 תלמידים במגווןהמקצועות הטכניים, ב-72 בתי ספר בכל הארץ. משרד העבודה מקצה לנושא כ-400 מיליוןשקל בשנה הסכום כולל עלות ההוראה בביה”ס, היסעים, מענקים והזנה. ההקצאהלביה”ס היא בשיטת תקצוב לתלמיד.

אם תתקבל דרישת משרד החינוך יחוסלו כל הקורסים הללושל משרד העבודה, אומר מלאך. משרד החינוך מעוניין שהנערים הללו יוציאו קודם לכלתעודת בגרות ושאת ההשתלמות המקצועית יעשו לאחר השרות הצבאי. איש לא יישאר במקצועהזה, אם הוא לא יוכל להשתלם בשטח, על כלי רכב אמיתיים, במקביל ללימודים העיונייםשל החומר. אומר מלאך.

מערכת הלימודים בחניכות היא ארבע שנתית כאשר בשנתייםהראשונות ט’-י’ מהווים הלימודים הכנה למקצוע והקניית הרגלי עבודה. בשנתיים הבאותיא’-יב’ יש שילוב של לימודים מקצועיים בביה”ס, עם עבודה תרגולית בשלושה-ארבעהימי לימוד בשבוע, אצל מעסיקים שונים. בימי העבודה קיים ליווי של הצוות הטיפולי שלביה”ס המסייע לבני הנוער בקליטהבעבודה. בגמר הלימודים זכאים בני הנוער בתעודת מקצוע ובתעודת גמר.

במשרד העבודה טוענים, כי הוא אינו מציב את השגתתעודת הבגרות כיעד נפרד. יחד עם זאת הוא הגיע להסדר עם משרד החינוך (ביטול כפלבחינות) המאפשר לתלמידים לצבור יחידות בגרות במקביל לימודי המקצוע.

“מכתמוות לדור ההמשך בענף המכונאות”

“זו מכת מוות לדור ההמשך של ענף המכונאות.”מזהיר מלאך. “אנו כאגוד יציג של המוסכים נתארגן להפעלת לובי בכנסת, כדילהכשיל את הרעיון הקלוקל הזה.”

יו”ר אגוד המוסכים אריה מטוס אמר בענייןזה, כי בגרמניה מסיימים מדי שנה כ-80,000 תלמידים את הלימודים המשולבים של עיוניומעשי בענף המכונאות. “עבור מדינה מתוקנת כגרמניה זה בסדר אך בישראל זה אינוראוי?”

היקף החניכות בישראלקטן מהמקובל בארצות תעשייתיות אחרות, אומר מטוס. בישראל ניתניםפתרונות הכשרה מקצועית וחניכות רק לכ-3.5% מבני הנוער לעומת כ-40% בממוצע מבניהנוער בגיל זה כמקובל במדינות המתועשות באירופה.

יצוין כי הרשתות עמל ואורט מפעילות את מרבית בתיהספר ושאר הפעילות מתבצע ע”י רשתות קטנות יותר כגון: תורה ומלאכה, נחלים,נוער עובד, עתיד רשת סכנין ועוד.

יצוין כי בצ.ה.ל. פועלים כ16 – בתי ספר בתוך המחנותהמכשירים את מירב בעלי המקצוע הטכניים עבור הצבא. משרד החינוך למשל, אומר מטוס,אינו מספק כמעט כלל מכונאים לצ.ה.ל.

מלאך אומר, כי ידוע לו שמשרד החינוך מתכווןלמנוע את הגעתם של תלמידים למערכת החניכות גםלרמות של יא’-יב’, או לחילופין להתנות את קיום המסגרות בתנאים בלתי אפשריים שלפיקוח על המערכת.

לדברי מלאך שר האוצר הבטיח בעל פה כי לקראת המשךהחקיקה הוא ידאג שמערכת החניכות לא תפגע. למרות דבריו של היועץ המשפטי ולמרותהבטחתו של שר האוצר חוק ההסדרים עבר בקריאה ראשונה מבלי שהוסדר דבר בעניין עתידה שלמערכת החניכות.

6 מוסכי שרות של פז’ו וסיטרואן סולקו מרשת המוסכים כי הם מיושנים – הודעה מטעם איגוד המוסכים בישראל

6 מוסכי שרות של פז’ו וסיטרואן סולקו מהרשת כי הם מיושנים.

אריה מטוס יו”ר האגוד: “גם בצרפת יש לפז’ו מוסכים קטנים, מישהו חושב לסלק אותם אחרי עשרות שנות שרות נאמן?”

עד נובמבר 2001 יסולקו מרשת מוסכי השרות של יבואנית פז’ו וסיטרואן שישה מוסכים. הסיבה – הם מיושנים. יו”ר אגוד המוסכים בישראל אריה מטוס אומר, כי החברה היבואנית פועלת בשיטתיות נגד מוסכים, ששירתו אותה בנאמנות עשרות שנים ומאלצת אותם להשקיע סכומי עתק, המסתכמים במאות אלפי דולרים בשיפוץ ושדרוג, שאינם נחוצים כלל. “בצרפת יש מוסכים קטנים רבים, שאינם עומדים בסטנדרטים של המאה ה-21 והם ממשיכים לתת לבעלי הרכב שרות מסור ומקצועי. האם מישהו שם חושב לסלק אותם, או לסגור אותם?” אומר יו”ר האגוד. <

“לא יתכן שיבואן יחליט בוקר בהיר אחד לתת גט למוסך, ששירת אותו נאמנה 30 שנה, רק בגלל שהיבואן רוצה שהמוסך יראה אחרת. מוסכים רבים פועלים במבנים ובשטח שכורים ואין הצדקה, שיבצעו בנכס לא שלהם השקעות בהיקף של עשרות ומאות אלפי דולרים.” אומר מטוס.

באחרונה נדרשים מוסכי שרות שהיו קשורים עשרות שנים עם יבואני רכב, למתן שירותי טיפול ותיקון, לבצע שדרוג של המוסכים בהשקעות עתק הנאמדות במאות אלפי דולרים, הכולל בניית קירות קרמיקה, התקנת ציוד דיאגנוסטיקה משוכלל, הרחבת שטח המוסך ורכישת כלים וציוד יקר. דרישה שמימושה בפועל הוא כמעט בלתי ניתן לביצוע על ידי רוב המוסכים בארץ. במידה ולא יבוצע השדרוג, תופסק ההתקשרות בין היבואן לבעל המוסך.

באחרונה גבר קצב הפניות ממוסכים להנהלת האגוד, לאחר שאלה נדרשו ע”י יבואנים לבצע מהלכים של שיפוצים יקרים במיוחד הן בהשקעה בתשתית המבנית והן בציוד ובטכנולוגיות. רוב המוסכים שנדרשו באחרונה לבצע שיפוץ כולל, עשו זאת כבר לפני שנים אחדות, לפי דרישה קודמת של

היבואנים, בהשקעות של מאות אלפי דולרים.

שינוי מערך המוסכים המורשים של חברת דוד לובינסקי יבואנית פיז’ו וסיטרואן כולל 5 מוסכים, שבוטל מעמדם כמוסכים מורשים והם: מוסך חוף הים בהרצליה-פיתוח, מוסך סנטר קלאב בפתח-תקוה, מוסך א. ישראל באילת, מוסך ב.ג. בתל-אביב ומוסך רמיר באשקלון.

יו”ר האגוד אומר, כי החברה היבואנית היחידה שגילתה הבנה למצב הבלתי אפשרי היא מאיר חברה למכוניות יבואנית וולוו, שהחליטה להסמיך 11 מוסכים הנחשבים למתקדמים ביותר והם היחידים המורשים לטפל ברכבים החדשים ביותר, משנת 1999 ואילך. באופן זה רכבים משנות ייצור קודמות, עד שנת ,1999 יכולים להיות מטופלים במוסכים מתקדמים פחות, שאינם מחייבים שיפוץ והשקעות עתק בציוד וטכנולוגיות מתקדמות ביותר.

ההתמקצעות בסוגי רכב – חיונית.

“האגוד מצידו,” אומר מטוס, “יעשה הכל שבעלי המוסכים בארץ, שאינם מוסכי שרות והמונים כ-2,200 איש, יקבלו החלטה אסטרטגית חיונית לעתידם ויתמקצעו בסוג רכב או שנים, כדי לשרוד. רק מי שישכיל לבחור סוג רכב מסוים ויתמחה בו, תוך לימודים והשתלמויות רבות, ישאר במשחק.”

לדברי מטוס נוצרה כיום מציאות בענף, שבה ישנם בעלי מקצוע רבים, שקיבלו את ההסמכה המקצועית לפני שנים רבות, אך מאז טרם השכילו להשתלם וללמוד את השינויים הדרמטיים, שחלו בכלי הרכב ובעיקר בתחום המערכות האלקטרוניות. “מוסכי השרות של כל יבואנית רכב מציבים אתגר קשה בפני בעלי המוסכים הרגילים ואם אלה לא ישכילו להתמודד, הם יעלמו. לפיכך, אנו חותרים לכך, שבעלי המוסכים הרגילים יעברו כמה שיותר הדרכות והשתלמויות מקצועיות לכלי רכב ספיצפיים, כדי לתת מענה לתחרות הקשה מצד מוסכי השרות של החברות השונות.”

“בגרמניה ישנם 40,000 מוסכים שמחציתם עצמאיים והמטפלים בכל סוגי התיקונים, לאחר שהתמחו בסוג רכב אחד או שניים לכל היותר והם מצטיידים בהתאם. אנו ממליצים שכך יקרה גם בארץ. היבואנים יגדירו מספר מצומצם של מוסכים לדגמי העתיד המתקדמים וכל השאר יוכלו לבצע תיקונים וטיפולים במכוניות משנות ייצור קודמות, עם הציוד הקיים, או עם השקעה קטנה בציוד מתמחה, ספציפי,“– אומר מטוס.

יו”ר האגוד: “המחסור הזה, שאיש אינו נותן את הדעת עליו היום, יתבטא בעוד זמן לא רב בהארכת משך שהיית הרכב במוסך.”

ועדה של הכנסת דחתה בעת דיון שהתקיים בשבוע שעבר את בקשת אגוד המוסכים בישראל להתיר יבוא עובדים לענף המוסכים, כדי להתגבר על המצוקה בתחומי פעילות מסויימים בענף זה. ההתנגדות מקורה בשר התחבורה המתנגד ליבוא עובדים זרים לענף. התנגדות כזו מטרפדת את המהלך כולו ומחזקת את התנגדות משרד העבודה המתנגד גם הוא נמרצות ליבוא עובדים.

לדברי נציגי משרד העבודה בדיון, ישנם בארץ כיום כ-850 מכונאים המחפשים עבודה. ברם, יו”ר אגוד המוסכים אריה מטוס טוען, כי הנתונים מופרכים לחלוטין וכי קיים מחסור חמור בבעלי מקצוע בתחומי הפעילות השונים במוסכים, כולל מכונאים. לדיון במשרד העבודה הביא מזכ”ל האגוד חיים מלאך בעל מוסך מלוד המחפש זה זמן רב מכונאים מקצועיים וכל מי שנשלחים אליו, על ידי לשכת התעסוקה ומשרד העבודה, אינם מעונינים לעבוד במוסך, אלא רק מבקשים חותמת על הטפסים לקבלת דמי אבטלה. “הדבר תמוה בעיני משום שמדובר בהכנסה של כ-6000 שקל נטו בחודש”. אומר מלאך.

כ-1300 עובדים חסרים עתה במוסכי ישראל בשל המצב הביטחוני החמור והסגר על השטחים, המונע כניסת עובדים ערבים לעבודה בישראל. אומר מלאך.

לדבריו החשש וחוסר האפשרות להביא עובדים מהשטחים, יוצר בעיית כוח- אדם חמורה ביותר בקרב בעלי המוסכים בישראל.

מדובר בעיקר בבעלי מקצוע כגון מכונאים (הרוב), פחחים וצבעים.

אל מזכירות אגוד המוסכים הגיעו בשבועות האחרונים למעלה מ- 500 פניות מכל אזורי הארץ ובו בקשות דחופות לסיוע באיתור עובדים במקצועות האמורים.

בענין זה יצוין, כי יריד עליה גדול שהתקיים לפני מספר שבועות, בעיר דנייפרופטרובסק באוקראינה בהשתתפות 2550 איש יהווה ככל הנראה מקור מפתיע של עובדים מקצועיים לענף המוסכים בישראל, הסובל קשות ממחסור בכוח אדם מקצועי.

ביריד שארגנה הסוכנות היהודית הוצב דוכן של איגוד המוסכים בישראל, שזכה להתענינות רבה מצד המבקשים לעלות לישראל והמבררים אפשרויות תעסוקה ערב בואם.

מזכ”ל האגוד, שהיה אחראי על הביתן של האגוד ביריד, אומר כי היקף הפניות היה עצום. כל מי שנרשם הוא בעל ידע וניסיון במקצועות הרכב השונים. לדבריו העולים שיופנו לעבוד במוסכי האגוד יעברו קורס ללימוד עברית באולפן, מיד עם הגעתם ולמשך 4 חדשים. לאחר מכן יעברו השתלמות של 12 חודשים במקצועות הרלבנטיים במוסך, הן בתחום העיוני והן בתחום המעשי. הפרויקט משותף למשרד העבודה והרווחה, לסוכנות ולאגוד המוסכים.

בימים אלה אמורה להגיע קבוצה ראשונה של כ-100 עולים. קבוצה זו היא פרי מפגשים דומים עם עולים, שקוימו בירידים קודמים ברוסיה.

“בעלי רכב יאלצו להמתין שבועות לשחרור רכב מהמוסך”

“בעלי הרכב יצטרכו להתרגל לרעיון, שבעתיד הלא רחוק הם ימסרו את רכבם למוסך ויקבלו אותו כעבור שבועיים- שלושה, תלוי בסוג התיקון או הטיפול.” אומר יו”ר האגוד, מטוס. “אין עובדים במוסכים. אין עובדי שטחים בעיקר לענפי צבע ופחחות וגם אם יותר להם לבוא, רוב בעלי המוסכים לא יסכימו להעסיקם מחשש לבטחונם. אין היתר לייבא עובדים זרים ואין כמעט כוח-אדם מוכשר ואחראי מקרב אלה המסיימים את קורסי ההסבה של משרד העבודה. התוצאה, מחסור חמור ביותר של כוח-אדם מקצועי ולא מקצועי. מחסור זה, שאיש אינו נותן את הדעת עליו היום, יתבטא בעוד זמן לא רב בהארכת משך שהיית הרכב במוסך. כיום מצלצל הישראלי המפונק למוסך מהרכב ושואל, עוד בטרם הכניס את הרכב לטיפול, באיזו שעה יוכל לבוא לקחת אותו. הסידור הנוח הזה יסתיים כמובן.”

“במוסכים יהיה פועל אחד או שניים בנוסף לבעל המוסך וזהו. ומי שירצה לקבל טיפול, או לתקן את רכבו פשוט יחכה. חברות הביטוח, שמנצלות היום את תלות המוסכים בהן, יאלצו להתפכח גם והן תשלמנה הרבה יותר בעבור העבודה, משום שלא תהיה ברירה, כי לא יהיה מי שיעבוד.”

“משרד התחבורה מתיר יבוא של 100 אלף כלי רכב מדי שנה. האם מישהו שם נתן את דעתו לכך, שיש להכשיר מערך כוח-אדם שידאג לתחזוקה ולטיפול של הכמות העצומה הזו?”

“גם המנגנון של הסבת עובדים מטעם משרד העבודה הוא מגוחך. זו מערכת שלמה של טיוח וגריפת כסף. אנשים נרשמים להסבה מקצועית במקצועות הרכב כאשר לרבים מאוד מהנרשמים אין כל כוונה לעבוד המוסך. הם מקבלים במהלך הקורס, הנמשך כשנה, משכורת מינימום וזכאות לקבל דמי אבטלה בתום תקופת הקורס וכן זכאות נוספת לעבור הסבה או קורס נוסף בתום התקופה. יוצא שאנשים אינם עובדים כמעט שנתיים וחצי, מקבלים כסף, ללא כל כוונה להשתלב בענף המכונאות. משרד העבודה מצדו שבע רצון מכך שיש לו במצבת ההשתלמויות וההסבות לומדים רבים וכולם מרוצים, חוץ מבעלי המוסכים שאינם זוכים לקבל כוח אדם כפי דרישתם. היו מקרים של קורסים להסבה שבהם איש מבין 40 הלומדים לא השתלב בעבודה במוסך. במקרים אחרים מבין 30 התקבלו 8, שמהם נשרו אחדים זמן לא רב לאחר תחילת העבודה.”

“אטימות המופקדים על בניית מערך כוח-אדם עתידית מדאיגה ביותר.” אומר מטוס. “אוכלוסיית בעלי המוסכים מתבגרת, חלקם כבר אינם יכולים לעבוד בעצמם, הדור השני אינו הולך בדרכי אבות, כוח אדם חדש אין והענף כולו בדעיכה. גם תקוותנו לגייס עובדים מקרב עולים חדשים מחבר המדינות טרם צלחה.”

“כשבעלי הרכב יגלו לפתע שלא מקבלים את הרכב עוד באותו יום, אלא כעבור ימים ואולי שבועות וכשחברות הביטוח יאלצו להתמודד עם גל בקשות לרכב חלופי ותלונות של לקוחות וכשתקום צעקה גדולה, אולי אז מישהו יתעורר, אבל אז יהיה מאוחר ויעבור זמן רב נוסף עד להכשרה והפתרונות יהיו שוב של כיבוי שריפות וטלאי על טלאי.”

בשנת 2001 טופלו במוסד הבוררות של אגוד המוסכים בישראל 133 תיקי בוררות בין בעלי רכב ובעלי מוסכים, ב-10 יותר מאשר שנה קודם לכן, אז טופלו 123 תיקי בוררות.

מזכ”ל אגוד המוסכים חיים מלאך אומר, כי בבדיקה וסיכום השנתיים האחרונות של פעילות המוסד לבוררות, מסתבר כי רוב התיקים שטופלו זיכו את התובעים, כלומר בעלי הרכב. בשנת 2001 זיכו הבוררים את התובעים ב-40 תיקים, 12 נסגרו בהסכם פשרה ו-20 תיקים נסגרו בטרם הובאו לדיון.

4 תיקים הועברו לחוות דעת משפטית. ב-2 תיקים זיכו הבוררים את הנתבעים. 21 תיקים נדחו על ידי הבוררים ועל 34 תיקים לא היתה הסכמה והם הועברו לטיפול בשנת 2002. אשתקד טופלו גם 17 תיקים שנותרו משנת 2000.

המוסד לבוררות של אגוד המוסכים בישראל, אומר מלאך, הפך להיות מוסד מבוקש ולפסיקתו יש תוקף משמעותי ומקובל על כל הצדדים. התובעים, בדרך כלל בעלי רכב ונהגים שאינם שבעי רצון יודעים כי יש כתובת אמינה ורצינית המטפלת באופן מיידי בתלונותיהם.

כאמור חל אשתקד גידול במספר התיקים שטופלו לעומת שנת 2000. גם בשנה זו היה רוב לתיקים שזיכו את התובעים.

42 תיקים מתוך 123 נפסקו לטובת התובעים. 18 נסגרו בטרם הובאו לדין ו-8 נסגרו בהסכם פשרה בין הצדדים.

5 תיקים נפסקו על ידי הבוררים לטובת הנתבעים ו-23 תיקים נדחו על ידי הבוררים. 17 תיקים הועברו לטיפול בשנת 2001.

בשבוע שעבר הודיע אגוד המוסכים על פסק בוררות, שפסק לטובת בעלי רכב ונגד בעל מוסך, שהונה אותם. בעל המוסך ומכון הבדיקה טען כי בבדיקה שערך לקראת מכירת רכב, לא היו מימצאים משמעותיים וכי הרכב תקין. זאת, בשעה שהרכב היה מורכב מחלקים שונים ומערכות רבות שלו לא היו תקינות.

מוסד הבוררות של האגוד פסק, כי עליו לשלם לתובעת שהביאה את הרכב לבדיקה, סך של 30,000 שקל והיא תמסור לו את הרכב הרעוע.