יחסי עבודה
ההסכם הקיבוצי בענף המוסכים, צו ההרחבה, וחובת ההודעה לעובד.
יחסי העבודה בענף המוסכים בישראל מוסדרים בעיקרם באמצעות ההסכם הקיבוצי הכללי שנחתם בחודש ספטמבר 1993 בין איגוד המוסכים בישראל לבין ההסתדרות הכללית (הסתדרות עובדי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה), ומספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7064/93. ההסכם קובע את מכלול תנאי ההעסקה בענף – לרבות תקופת ניסיון, שכר, תוספות, ותק, פנסיה וזכויות סוציאליות נוספות.
ב-1995 הוצא צו הרחבה שהחיל את הוראות ההסכם על כלל העובדים והמעסיקים בענף המוסכים במשק, גם אלה שאינם חברים באיגוד המוסכים – בכפוף לחריגים (עובדים החתומים על הסכם קיבוצי מיוחד או הסכם אישי המיטיב עמם, ומקרים ספציפיים נוספים). בכך הפך ההסכם למחייב באופן רוחבי בענף.
בעת קבלת עובד לעבודה במוסך, חלה על המעסיק חובה למסור הודעה בכתב על תנאי העבודה (בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה), בהן גובה השכר, היקף ה והתפקיד, קביעת תקופת ניסיון, והזכאות לזכויות הקבועות לו בצו ההרחבה ו/או בחוק ים העוסקים ביחסי עבודה באופן רטרואקטיבי.